חרב פיפיות
אתה יכול להחליט מה לעשות.
הצד הזה או הצד האחר,
כל אחד מהם דוקר.
אז נשאר לעשות חוץ מלבכות?
ננסה לבחור בצד שהורג פחות...
מיגד _
-
קיים מרחק מסוים בין מה שאני מאמין בו לבין מה שאני.
לפעמים הכתיבה היא נסיון להקטין את המרחק הזה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמנם מתוק, אבל בכל זאת... ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה. אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון. ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח). ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו. הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו. הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה). מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה. (ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות") [ליצירה]
- [ליצירה] אממממ, אני זה אני (קצת קשה לפנות לניק כזה, יש מצב לשמחיבה?)! קצת קשה אז נשברים?! אהה, ואני לא דיברתי על שום ביקורת "מאוד לגיטימית". [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתה תשנה את הכותרת. וטוש, נדמה לי או שלא כתוב באיזה תור אתה עומד? [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר מר משה, "בשעת השחר יש אור אחר מסוף היום, ואין סיפוק משום דבר ואין סיפוק משום דבר" [ליצירה]
- [ליצירה] כולם מוצאים את הכיוון (שכחת שאני יודע ה כ ל ?), אמנם לא כולם גם מצליחים להגיע אל הצמיחה הסופית וקומלים בדרך, אבל בתוך הבפנים של הגרעין יש את הכיוון הנכון (אבל מצד שני, הוא רק צמח...). וסוערה היא זו שהביאה את כולנו הלום, לא כך? [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאמר המשורר "תמיד אהבתי כמה. אהבתי, וחסל!" [ליצירה]
- [ליצירה] להסביר? גמני התלבטתי לגבי "ריק של מלאות" או "מלאות של ריק", הראשון הרגיש יותר טוב. אבל התחושה הבסיסית אחרי משו כזה מבחינתי זה הריק, מן ציפה בתוך כלום שכזה. ואיכשהו הכלום הזה, יש בו משהו משלים, ממלא... אז אולי אסור להסביר, אבל אולי מה שכתבתי לוממש מסביר... [ליצירה]
- [ליצירה] יום אחד אני אבין אותך. ואולי לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אהההה הבחור הזה שאתה מדבר עליו, לאנימה (ככה קוראים לזה, לא?) שלו קוראים חנה? [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור קצר: ברוכשם בזרתשם ומירצשם הלכו לי-ם. כותוטי טבע, מי נשאר? (יש איזשהו סיכוי שדף ה"תגובות אחרונות" יפסיק מתישהו להתמלא בתגובות על היצירה הנ"ל?) ושאלתי האישית אחרי כל זה. מכיוון שאני בבחינת אותה פרסומת ישנה לפפסי מקס "BEEN THERE THAN THIS" (הייתי שם עשיתי את זה - למקרה שטעיתי באיות האנגלי), אני תוהה האם יש לכל זה גם איזושהי משמעות קיומית יותר? או שמא "משמעות לוגית" (כדברי המחבר) היא אידאל מצד עצמו? (תשובת יתקבלו בברכה במסרישי או, לחילופין, באיזשהו פורום אליו ישלח אלי קישור, במסרישי כמובן) בברכת הטובי: I'm a spoon, therefor i'm not! [ליצירה]
תגובות