[ליצירה]
כדי שיצחק יראה
אז צריך לכתוב "יצחק בן מרדכי" בערך כאן.
אמנם אסתר כתבה שזו ילדה קטנה, אבל לי איכשהו דווקא ה"ילדה הלא צנועה" (והצבעונית) הוסיפה נופך של זרימה ונעימות לציור.
ואני לא רואה אלמנט של "חוסר צניעות" גם אם לא היה מדובר בילדה קטנה. לא שאני לא בעד הקפדה על צניעות, אבל יש דברים שנראים כהקפדת יתר.
[ליצירה]
אבל חתלתול!
ראית אותי כותב שאסור?
ואולי, באותה מידה מותר למתוח ביקורת על סגנון תגובות אם הוא צורם, ובעיקר אם הוא מעיב על האווירה והיצירה עצמה.
דעתי האישית- לפעמים יש מקום לדיון על צניעות של יצירה, כאן מדובר בקטנוניות נודניקית (שאולי מאפיינת את הדמות?).
[ליצירה]
אני אוהב מקריות
יש לי רצון להסביר את ההבדל בין "הקפדה" ל"הקפדת יתר" (עד רמת ה"הפריע לי"), אך נדמה לי שיהיה קשה להעלות אותו במספר שורות מצומצם בלי שיתפתח כאן דיון ארוך (ומיותר?) שלא ברור עד כמה הוא יוסיף למישו (מה גם שתגובתך משדרת זילזול מה).
במידה ותרצה (או מישו אחר) יש מסרימישים.
ואגב, "מיגד" זה בן.
[ליצירה]
אמנם מתוק, אבל בכל זאת...
ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה.
אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון.
ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח).
ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו.
הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו.
הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה).
מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה.
(ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות")
[ליצירה]
מזכיר לי קצת תחושה של תפילת שמנוה-עשרה. לפעמים אני גם באמת מרגיש כאילו המילים שאני מוציא הן קצת כמו עשן מסתלסל כלפי מעלה ומגיע בצורה אוורירית שכזו אל הקב"ה.
כל אחד ומה שהוא מכור אליו...
(ורן*, אתה ממש נודניק עקבי, זה מרשים בהחלט)
[ליצירה]
גמני גמני גמני גמני
אחח, כמה שאלות מעניינות מסתובבות כאן...
* האם היצירה אמורה להיות "מגויסת" לטובת עמדה מסויימת? האם היא שווה משו רק כשהיא כזו או שמא במקרה כזה היא לא שוה כלום? (האם באמת לא אפיק כלום מקריאת סיפור על מחנה פליטים מנקודת מבטו של ילד פלסטיני?)
* האם אין בי מבט של אדם לא דתי על אף היותי דתי? מה אני אמור לעשות עם אותו מבט במידה והוא קיים?
* האם האיסור התורני על משכב זכור אוסר גם עיסוק באהבה (עם או בלי מרכאות?) בין גברים? (וחבר שלי טוען שזו אהבה של בחינת "אחור באחור" מול אהבת גבר ואישה שהיא הרי בחינת "פנים בפנים, ואכמ"ל)
* איך יוצא שאני מסכים עם רן* וטוען שאכן הדחיה מותר לה להיות קיימת, אך לא היא הסיבה לבעייתיות הנושא?
אהה, ערוגית, טענת ה"צומי" יכולה לבוא רק מתוך היכרות יותר מעמיקה עם היוצר/ת או מקריאת כמה יצירות (או תגובות) שלו/ה.
תגובות