חמדתי - אתחיל ללכת, כמחוות ביטחון.
לא יודע לאן ולא יודע כמה זמן ייקח לי להגיע.
דרך לא דרך, בורות תהומות נחשים ועקרבים.
אני לא בטוח שאסיים את דרכי, אני הולך... בשבילך.
תקפוני יצרי, רעב וצמא, גופי מצטמק אל עצמו
עצמותי מתחילות לבלוט, כחוש אני, ודל.
איה משמני ? לאן אבדו ? אור עינייך מושך אותי קדימה... למענך.
ראשי סחרחר, עזבוני מחשבותי.
נמצא אני בתוהו רגשות, שכלי סותר את עצמו
וליבי מתקיף אותי עם כל רגש אפשרי.
נכנסתי למבוך, בו כל פינה מובילה אותי אל הלא ידוע... אלייך.
פעמים את מופיעה במחשבותי, פעמים בליבי,
פעמים נוחתת את אל מול עיני
מתגרה בי, שולחת אותי לחפש אחרייך.
ואני הולך, עיוור אנוכי, עיני אינם רואות דבר
מלבד דמותך.
נופל לבורות, למחילות נחשים
סומא מושיט ידי קדימה, נופל אל זרועותייך...
ופני נתקלות באבני הדרך.
אין אני מבדיל בין מציאות לדמיון
איבדתי כל רגש.
אדיש ממחשבותי, אדיש מרגשותי,
מצאתי את עצמי יושב בשום מקום
ובוהה בך.
תגובות