וואו היא נראית כל כך.. (מפוחדת? חוששת מפני מה?)
מקסים. מזכיר לי חברת ילדות שלי. גם לה היתה לעיתים אותה הבעה.
באמת חסר קצת פוקוס אבל אני מתשדלת להתעלם מזה. חבל לי לוותר על כזאת תמונה.
מחול, בהערכה...
התמונה עצמה יפה, יש לה זוית צילום לא מקורית אבל די מתאימה, והתאורה ממש אחלה בחלה..
זה נראה כאילו היא עולה באש של אור..
ניסיתי לדמיין איך נראה החלק האפל של הילדה ויצא לי דברים מוזרים למדי..
[ליצירה]
וואו היא נראית כל כך.. (מפוחדת? חוששת מפני מה?)
מקסים. מזכיר לי חברת ילדות שלי. גם לה היתה לעיתים אותה הבעה.
באמת חסר קצת פוקוס אבל אני מתשדלת להתעלם מזה. חבל לי לוותר על כזאת תמונה.
מחול, בהערכה...
[ליצירה]
התמונה עצמה יפה, יש לה זוית צילום לא מקורית אבל די מתאימה, והתאורה ממש אחלה בחלה..
זה נראה כאילו היא עולה באש של אור..
ניסיתי לדמיין איך נראה החלק האפל של הילדה ויצא לי דברים מוזרים למדי..
[ליצירה]
אני אגיד את זה בפשטות, ובצורה הכי עדינה שאני יכולה:
לך לעזאזל.
עכשיו, אחרי שנרגעתי:
בבתים האחרונים יש אמת. אבל הבתים הראשונים לא ראויים לשום תגובה מלבד זו שהגבתי לעיל.
[ליצירה]
[ליצירה]
נכון.
ושוב, כמה שזה מטופשלהגיד את זה, כתוב מצוין.
[ליצירה]
הו, לשיר הזה חיכיתי.
קודם כל: כתיבה שובת לב. היומיומיות הכי רחוקה מבנאליות שאפשר, והרגישות, והאהבה לאנושיות שנושבת מהשיר הזה - פשוט מקסים.
ורק - לשם מה נצרכת הפסיחה לפני "ראווה"?
[ליצירה]
מצטערת, יוחאי צודק.
לחידושים לשוניים יש עניין כאשר יש להם ערך מוסף עבור השיר, ורק אז הם לגיטימיים. ניתן למצוא זאת בשירים רבים. "לנצח אנגנך", אגב, לא יכול להיחשב בשום אופן כדוגמה לחידוש לשוני בשירה, אלא מוגדר כמטאפורה: המשורר מדמה את אהובתו למנגינה.
לעומת זאת, לשורה "אינני משורר אני" אינני מצליחה למצוא סיבה לירית, וזה נראה לא יותר מטעות לשונית.
תגובות