א
היום אני עוזב
וזו עובדה מוגמרת
ולא משנה...
כמה אוהב
כמה אסבול
כמה אתלונן.
השיבולים שלי קדות לכם
גדושות אהבתכם:
המכופפת
המכניעה
בעדינות-
בֵרֶך. אני מברך
שפה לא נושך
בכוח
דמעה לא שופך
בכוח
עוצר בקרבי המון
לא מגדיש את הסאה
מפנה גבי לשמש.
_
חרש אעזוב
בלי לומר מילה
איש לא ראני בבואי,
אף בצאתי
איש לא יחוש.
כמה ידידים טובים
עימי יחד בצרה
ראוני במבוכתי
בחרו לשתוק.
פעם נטשתי בתרועת מלחמה
בקול פטישים רעמי תותחים
בהתרסה; הצלפת לשון-שוט.
היום אני עוזב בשפי
ברגל יחפה, טובע בחולות
תחת עננה חורשת קמטים
במצח אבלה
מרכזה- עמוד האש
קצוותיה גיהינום.
ב
בפתח החדש
פרח כמש
עלה נבל
פרפר הודק בסיכה
גולם יפיפה-עדין הפך לבגד שרד.
איה יופי? פלאות טבע
חמדת עולמים.
סקרנות אין קץ
מה תעשו לי?
אני כולי
מתת חינם לכם
ראוני ערום ועריה
בואו בחדרי
חקרוני בנרות
בדקו בציציות; הן פסלות
מתנפנפות בסבך חוטי הגולם.
מלכו על נתיבי וגורלי,
אחר שלחוני, מאחד הצוקים, ´קליפת שום´
לעזאזל.
ג
עינכם מתרחבות בעצבות
שם אני רואה את עניי
והן משלימות עם גורלם.
האחד קודש לה´, השני לעזאזל
ואני אומר לכם כי בקלפי
היה כתוב שחור-שחור על קלף
פעמיים, פח ופחת- לעזאזל ; לעזאזל.
ושוב אני רואכם מזילים עלי דמעה
הדמעה הקטנה מתגלגלה מזהרת,
מחתלת את פצעי החרוצים,
ומימיה העגמומיים אומרים:
"מסכן שעיר לעזאזל."
לעזאזל מסכן!
שם במרחבי העזאזל
אמצא מרגוע לנפשי המתייסרת
שם אוכל לחלום את חלומי
לדרדרו אל על שממה
ולהצמיח בו בנחת דרדרים.
שם אוכל לחלום על יחידה
כל שכה כספתי בחוטי נקוד הכסף- התגשם.
היום הזה אני עוזב
וזו עובדה מוגמרת.
ולא משנה...
תגובות