כיצד אוכל להפריד בין רגשותיי
כלפי אנשים, בין רצונותיי, כמיהתי, אהבתי
לבין הכאב הגדול שאינו מרפה
ובי יוצר ריק אינסופי הממאן להתמלא?
ניסיתי באמת ובתמים להשתנות
בכל כוחותיי התאמצתי שלא להיפגע
מאנשים, נשים וילדים
שבי ללא הרף מתגרים
ובנשמתי פוצעים
מדוע יש בינינו אנשים כה רעים
שבכוונה תחילה לי מכאיבים
ובלי להסס חרב בליבי דוקרים?
בילדותי סברתי שמכיוון שטוב
משתדלת אני להעניק לאחרים
אקבל ללא ספק בתמורה-
הערכה ואהבה
אך, מה רבה האכזבה
כי תחת אהבתי קיבלתי רק שנאה...
תגובות