הללויה.
השקט שזורע בנו הדרת כבוד
כמו איכר אוהב אדמתו
כמו זרע אורז שנטמן בביצת ילדותו.
השקט, ההדר הזה נושם ונושף בנשמותינו.
הוא בדרך כלל גורם לי רצון לכתוב.
השקט של הירח המתכסה בענווה בעב כבד
והכל הוא לטובה והכל הוא להדר והכל הוא לתפארת.
היופי העניו הזה, היופי השקט , המדהים הזה...
האזוב שנושר, נושר כמו מים על ראשי מתפללים בוכיים.
הברושים שמעל, הירוקי עד, מסמלים לנו כמו חיצים -אליך, למעלה,
שאתה שם ופה וכל הזמן
תגובות