מקסים. הרעיון.
די בקצה מבט אחד , חם, נוקב, ישיר , בכדי להסיע הררי קרחונים. ובדמעו, יחרוץ סימנים נקיים על פניה של ארץ שטופת אדמה רוויה. די במבט אחד.
כן. שלח את ידך וגע.
[ליצירה]
מקסים. הרעיון.
די בקצה מבט אחד , חם, נוקב, ישיר , בכדי להסיע הררי קרחונים. ובדמעו, יחרוץ סימנים נקיים על פניה של ארץ שטופת אדמה רוויה. די במבט אחד.
כן. שלח את ידך וגע.
[ליצירה]
brave brave sir robin!
בשביל רעיון לא גמור זה די מוצלח.יש כאן ניגוד בין בחינת שבת - שבורה, לא מעוצבת, לבין עמידות ובית.
השבת הביתית העמידה לא מכילה את השמיים. אבל הדרך נפתחת ויש שני נרות, והתגלית היא מה ששכחנו-
שיש שבת בכל מיני צבעים...
מי יתן ויפוצו רעיונותיך החוצה
וששבתותיך יצבעו בכל גווני הקשת
מידידך החציל
[ליצירה]
חייבים לתת להם את זה- יצא להם אחלה סיפור,
כל הקטע של האהבה האין-סופית של האל שתופס דמות אדם כדי להבין את הסבל האנושי ובכך שהוא מקריב את עצמו ועובר את הייסורים הקשים ביותר שבן - אנוש יכול לעבור- ובכך מכפר על חטאי האנושות כולה לנצח נצחים. וכל מה שצריך לעשות בשביל להיות חלק מזה, בתור בן-אדם, זה להכיר בו ובגודל המעשה שלו!
למרות שזה לא מקורי- העקדה הייתה קודם. אבל בטוויסט של המוות והקימה לחיים בהחלט הוסיפו ליטוש מעניין.
[ליצירה]
הםם..
מורפיוס המסכן נראה קצת כמו חייזר מ X-FILES
נראה לי שאמור להיות לו אף יותר חד ולחיים פחות רחבות.
אבל בהחלט תפסת את המבט הרציני/מהורהר/מבואס/קר-כאבן שלו.
חלומות פז
שמואל
[ליצירה]
תראו, אם לא הייתי אוהב את זה , אז זה לא היה מתפרסם כאן. אבל מעבר לאיכות העבודה,אני לא יכול להתעלם מזה שהנושא, זוג מול שקיעה,קישטי- במובן שאין בו טיפת מקוריות.
אבל שוב זה לא חייב להפריע לי, ואני מרוצה מאיך שזה יצא ושמח שגם אתם
[ליצירה]
קושקש ביד חולמנית באיזה שיעור לא ברור.
סרקתי והוספתי קצת צבע בפוטושופ.
(זה תגובה, ולא בגוף היצירה כי דברים מפחידים מתרחשים כשמנסים לערוך חזותי)
[ליצירה]
מה זה הפאראנואידיות הזאת- מי מתקיף אותך?
איזה ילדים אתה מכיר שמעוניינים בפרפרים מזכוכית יותר מאשר בטבע?
מי מעוניין יותר ב MIMONDIS של המחקרים מאשר ביד החזקה? החולים באקדת הם אנשים שכבר אבדה אמונתם. ואם הם מנסים להוכיח לך שהדוגמית בזכוכית יותר יפה מפרפר חופשי, שינסו.
[ליצירה]
טוב. אז קראתי 3 פעמים ועדיין קצת קשה לי. אפילו הרבה.
אך בכל זאת למיטב הבנתי כך הם הדברים::
האתמול, העבר , הוא העשב הגבוה, המאפשר תיקוות גדולות, כי לא רואים דרכו. התיקווה היא שנוכל על הכל, אפילו על המוות, וכמו יחזקאל נוכל להחיות עצמות יבשות.
אפילו את הזיווג הבלתי אפשרי של היום בלילה נוכל
(האפשרות לאהבה בכלל? להתגבר על הפער המגדרי ולגשר בין המינים? אולי השלום הסופי בין השמש והירח במדרש בבראשית? או אחדות באופן כללי?)
מכאן והלאה הרבה יותר מעורפל לי:
לקחת את ידי
עכשיו- החיים מתקדמים מתמסדים,נהיים פחות תמימים. לא ברור מה עבר תחת ידך, למה התכוונת במעשיך. הכל פחות הרמוני. או אולי:
אז- בדשא הגבוה, במעשה תמים, הכול היה יכול להיות.
החספוס המילולי-
היום בדשא הנמוך, הדברים ברורים וחד משמעיים, חסרי דמיון ומפוכחים. וזיכרון של האפשרויות האנסופיות של אתמול, של מילים גולמניות, מחוספסות, ללא משקל הנסיון והציניות, לא מושחזות ומחודדתו, אומרות את מה שהם מתכוונות ולהפך- נתונות טעם לחיים גם היום, ואפילו תקוות לעתיד
או משהו כזה...
נוגע בכל מקרה.
תודה.
נביש
[ליצירה]
לא ברור לי.
ה"צייד" ישר עשה לי אסוציציה של דייטים, אם כי אז הרי שאינך רוצה להיות "הניצוד"..
ולמה חימר? כי אפשר לפורר את זה "כשקולות הערב תמו לגווע"?
אם זה באמת על דייטים אני מקווה שהם לא כוללים תמיד אנשים ב"חליפות שחורות" ו"פגישות עסקיות"...
ואגב, השימוש בכינוי "השם"... איכשהו זה לא נראה לי מתאים לשיר, אבל כל אחד והקדושברכו שלו...
חודש טוב ומלא חירות
נביש
[ליצירה]
[ליצירה]
אז חטאנו לעולם, וכדור הארץ מתנקם?
מסטול או לא -הוא גוסס.
זו אמנם מחרוזת ארוכה, אבל זה מחרוזת של טרגדיות אנושיות
זה הססיפור כאן
תגובות