הכתיבה שלי ממשיכה כל הזמן להתפשט,
היא מסירה מעליה גינונים מיותרים, נימוסי חולין, קישוטים ואיפורים מפוארים, היא כבר לא מתחשבת בצו האופנה לא שמה לב למבטים ברחוב,
אין לה יומרות אין לה אידיאלים, היא פושטת כל צורה ופורקת עול,
לא איכפת לה להיראות מוזרה תמהונית משוגעת,
היא נשארת במערומיה השדופים הפתטיים,
עסוקה רק בעצמה מדברת רק אל עצמה, נכנסת עוד ועוד פנימה לתוך עצמה
ואף-אחד לא יודע מה יהיה איתה בסוף עם הסוררת,
מה כבר יכול לצאת ממנה
ומה נעשה כשהיא תסתובב חופשי כל-כולה איד ותו לא?

ינואר 2005