כשנפרדנו
לפתע נתגלתה לי דמותך.
יפה היית מאין-כמוך,
כפי שלא חזיתיך עד כה.
זוהר של קדוש-מעונה אָפַפְךָ,
פניך ניבטו
כפסל מלא הוד
מן העולם הישן.
ולרגע נתערערה הידיעה החקוקה
בלב האבן שבי.
אך האמת הכעורה
כבר נזרקה החוצה
כפי שמשליכים חפץ חסר ערך.
ככה ניצבה ביננו,
מסתירה לי אותך
ומונעת מלהביט.
תגובות