פוסעת אני בשבילים מוכי ירח
ריח ניחוח פרחים נבולים
עולה באפי.
הרוח נושבת על פניי
מחזירה אליי את שרציתי לשכוח.
מוצאת מרגוע לכף רגלי
תחת אותו עץ קוצני ישן
שהיו זמנים שפרח,
ואינני רוצה...
רוצה אני למצוא מנוחה,
ולא ברוח
עייפה אני מהפרחים המתעתעים
ההופכים לקוצים נצחיים
רוצה אני לשכוח,
רוצה בכל כוחי,
אך כמו מוכת ירח
חוזרת אני שוב ושוב
לאותו ריח נשכח
לאותו עץ קוצני ישן.
תגובות