אני עוקרת.
אני עוקרת את העץ
ותולה אותו בחדרי.
שם
בין קורי העכביש
הוא מחייך לי חיוך רחב.
"את זוכרת את השנים
בהם כיתתת רגלייך
למסוק את זיתיי
את החורפים הגשומים
נשארת נאמנה
כשטבעו רגלייך בבוץ".
לא השתנה דבר.
"דבר לא השתנה ".
[ליצירה]
ארוטי משהו. הנה, עוד סוג של כתיבה על אהבה. אהבה לשוקולד, לאישה ולגופה. (שאולי זה אותו הדבר)
האם אני "נותנת" לכל אחד? לא!
האם אני מתנגדת לאהבה בין בשרית? גם לא!
פשוט ויפה.
[ליצירה]
אני משתדלת לא להגיב כמו ימנית קיצונית כדי שלא תכליל ותגיד שהמעגל שלנו אלים
אבל אם הייתי רואה אותך ברחוב ( קודם צריך לזהות אותך) הייתי גורמת לך לצאת מוועד הורים כדי שלא יהיו ילדים שיתחנכו על ברכי תורתך ודעתך הרקובה.
בוש והיכלםלם.
[ליצירה]
אני לא יודעת מה אבל יש משהו נורא מושך בשירה שלך. אולי בגלל שהיא יוצאת דופן. אני מנסה להבין למה כל הסלאשים. הם קוטלים אותך נכון? טוב, אל תשים לב.
יש בזה משהו מאוד עצוב. אפשר לקרוא את זה כאילו אתה על איזה טריפ ואפשר לקרוא את זה מתוך בכי.
נוגע!
תגובות