אני עוקרת.
אני עוקרת את העץ
ותולה אותו בחדרי.
שם
בין קורי העכביש
הוא מחייך לי חיוך רחב.
"את זוכרת את השנים
בהם כיתתת רגלייך
למסוק את זיתיי
את החורפים הגשומים
נשארת נאמנה
כשטבעו רגלייך בבוץ".
לא השתנה דבר.
"דבר לא השתנה ".
לותנת מידדה
-
אני זה אני זה אני.אוהב אוהבת לא אוהב.ואתם זה אתם זה אני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני משתדלת לא להגיב כמו ימנית קיצונית כדי שלא תכליל ותגיד שהמעגל שלנו אלים אבל אם הייתי רואה אותך ברחוב ( קודם צריך לזהות אותך) הייתי גורמת לך לצאת מוועד הורים כדי שלא יהיו ילדים שיתחנכו על ברכי תורתך ודעתך הרקובה. בוש והיכלםלם. [ליצירה]
- [ליצירה] ארוטי משהו. הנה, עוד סוג של כתיבה על אהבה. אהבה לשוקולד, לאישה ולגופה. (שאולי זה אותו הדבר) האם אני "נותנת" לכל אחד? לא! האם אני מתנגדת לאהבה בין בשרית? גם לא! פשוט ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאתה כותב מקסים עם שנינות מטורפת .מקווה ששאר הסיפורים שיתפרסמו יהיו כאלה. בהצלחה בהמשך. לותנת מידדה [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כל כך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תגיד שי, נכון שכבר פירסמת את השיר הזה באיזה גליון שירה באיזה ערב שירה שהיה בחיפה? הוא ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אסתר, צליל אחיד נשמע אחרי קריאת השיר.מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אני גם מזדהה עם התחושה...( לא עם זאת של השערות בידיים כמובן..) [ליצירה]
- [ליצירה] כן. אני מסכימה עם שי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאביב וסתיו וירושלמי הם אותו אדם ושהוא כותב בשם מישהו אחר ביצירות שלו כדי שמישהו יתחיל להתייחס אליו. [ליצירה]
תגובות