ואיך אעביר בכם את
תחושת הבקר הנשקף מחלוני?
דמיינו עץ פשוט. הכי פשוט.
פירשו מעליו רצועה תכולה, התכול
הפשוט ביותר שאתם מכירים
והוסיפו רוח.
הרוח מניע קלות את צמרת העץ, בכזו
קלות שאתם לא שומעים את רשרושי העלים.
עכשיו, כראות עיניכם, הוסיפו דשא, בתים רחוקים,
גננת עם חבורת פעוטות המשתרכים מאחור.
צריך לעשות איתו משהו, עם הבקר הזה.
צלצול.
ועוד אחד.
אני מגיף את התריסים
ומתמסר לשגרה.
תגובות