תמול שלשום הבטתי במראה,
לא זיהיתי את עצמי.
אני כל כך שונה ממה שרציתי להיות,
כל כך לא מי שאני באמת.
כולי מסכה אחת גדולה,
איש אינו מכירני.
ומה אעשה?
איך אהיה אמיתי?
מתי אפסיק כבר עם כל ההצגות?
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה נכון כמה אמיתי . כמה עצוב..שיהיה בהצלחה [ליצירה]
- [ליצירה] כואב הכאב עולה מבין שורות השיר וגורם לצורך עז להזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש מזדהה. ממש ממש. עם שני הצדדים של השיר- "אני כל כך שונה ממה שרציתי להיות," ו- "כולי מסכה אחת גדולה, איש אינו מכירני." [ליצירה]
- [ליצירה] כואבבבב גורם לי לצורך עז להזדהות. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה אני בכונה כללתי וכתבתי: "צפון למצפים לשבת בביתך הגדול והנורא", על מנת לכלול את שתי הכוונות. וייתכן שיש טעם לפגם במעשי - אני צריך בלנ"ד להתבונן בכך. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מאיר היקר. תודה רבה לך על שטרחת לקרוא את יצירתי הדלה, ואני מיצר על כך שהיא לא מצאה חן בעיניך. חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, לענ"ד אתה מפספס את הנקודה. שיטתו של מרן הרב זצ"ל, היא שהאישה היא באמת עליונה מעל הגבר. ומכיוון שכך - היא שיטה אנטי-שובניטית מיסודה (כמובן בכל הקשור לשימוש במושג "שובניזים" לתיאור שובניזים גברי, בכל הקשור לשימוש במושג בתור עליונות של אומה - שהוא השימוש המקורי במילה - הרי שודאי שהרב זצ"ל סבר שעם ישראל מנושא מעל הגוים ואכמ"ל). בנוגע לפרטי הדברים, ודאי שאין גישתו גישה "פמניסטית". שהרי הגישה הפמיניסטית סבורה שאין הפרש בין גבר לאישה - ודבר זה שקר ביסודו ואכמ"ל. נ.ב. אם שגיתי בהבנת דבריך - הריני מבקש סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת היקרה, מאחר שאני כנה ופתוח אז נוצרים רגשות, וממילא אני צריך לבחון אם אני יכול לשלוט בהם; אם לא הייתי פתוח לא היהו נוצרים רגשות וכל הבדיקה היתה אך ורק שכלית. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קופץ היקר, לשאלתך - חיי מוהר"ן עם ההשמטות עמ' קסא': "ודע, שיש בידינו כתיבת יד רבנו ז"ל, שכתב בעצמו, וזה לשונו: דעו אחי ורעי, אגלה לכם סוד, ותצניעו את הסוד הזה להיות כמוס ביניכם, כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל. דעו, שהזיידע מעיר שפאלע – שהוא יודא ליב בן ברוך המפורסם – תדעו, שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, זקן זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין, והוא זקן שבטומאה, ועל זה נקרא זיידע, שהוא הזקן שבסטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה. ובשביל זה עסק כל ימיו בצדקה, כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש שנותנים כדי להכניע כח של אבי אבות הטומאה, שהוא טומאת מת, בחינת צדקה תציל ממות, והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר בכחו ח"ו על צדקות ישראל עם קדוש. עכ"ל." [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה שברירתי, ודאי באוירה הפורימית לא שמת לב, שאת קוראת חלק ממערך שלם של סיפורים... [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה עידו היקר, ודאי שהיו. לדוגמא: המנהג המקורי היה שאמרו קדיש תתקבל לאחר כל מערכת תפילה שניתנת להיעשות בצורה נפרדת מחברתה - ללא קשר אם תפילת שמו"ע נאמרת בה, וממילא אמרו קדיש תתקבל לאחר הסליחות, וגם לאחר קריאת מגילה בליל פורים, כאשר בת"ב היה מנהג מיוחד שבשל העובדה שקוראים את מגילת איכה שבה נאמר "שתם תפילתי", לכן לאחר מגילת איכה לא אומרים קדיש תתקבל וכן בבוקר לאחר תפילת שחרית הקדיש אינו נאמר. בעל הלבוש, סבר שקדיש תתקבל קשור אך ורק לתפילת שמו"ע, בביאור המנהג שאומרים אותו לאחר הסליחות הוא נדחק, ובענין המנהג בליל פורים, הוא אמר שהמנהג הוא מנהג טעות והוא ביטל אותו, ועל פיו נוהגים רוב האשכנזים בימינו. דבר משעשע הוא, שהרבה מהאחרונים, שלא ידעו שמקור ביטול המנהג הוא בלבוש, תמהו על מה שנזכר בראשונים שלא אמרו קדיש תתקבל בליל ת"ב, לאחר קריאת מגילת איכה; שהרי אם הדבר קשור לשמו"ע למה אמורים לומר אותה? [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קוראים יקרים, כפי שהודעתי, לכבוד יום השנה לסדרה - פרק מיוחד. שיחות בין ההורים של הגיבורים הראשיים של הסדרה אודותם; ולמעריצות הקיטשיות - תקווה לרומנטיקה! ;) [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מכיוון שהאתר לא מאפשר לי כרגע לשלוח מסרו"שים, אענה לכל המגיבים הרבים כאן ע"פ סדר תגובתם. נ.ז. - שהוא לא דמיין בדעתו = הקורא. איילה - לפני שפרסמתי כאן את הסיפור, נתתי אותו לשבעה חברים, ללא משפט הסיום, וכל אחד חשב שהמדובר על חטא אחר. כך שאני בהחלט לא חושב שכולם מדמיינים שזה על אותו נושא. (למען ההגינות יש לציין כי המדובר בשבעה חברים מרכזניקים - אולם אף אחד מהם לא חשב שהמדובר על נחיתה מהרחפנות.) ליאורה - מודע את חושבת שאין אנשים עם תאווה לגניבה? עייני בבבלי שבת קנו ע"ב, ותראי מעשה שממנו עולה בבירור שיש אנשים (במקרה המתואר שם רב נחמן בר יצחק) שנולדים עם תאווה לגניבה. נ.ז. - אין בעד מה. ליאורה - הנחש מסמל בסיפור את היצה"ר, ובכך הוא אכן מחובר עם חטא עץ הדעת ודרשת חז"ל שהנחש היה היצר הרע. המבט הפשוט הוא שהנחש ממית, אולם בסיפור הנ"ל הנחש נותן לרונן את היכולת להתבונן בעצמו ולעשות חשבון-נפש, ובכך הנחש נותן לו חיים. האם החיים האלה אמיתיים? זו שאלה שעל הקורא להשיב עליה. אודה על האמת - טרם הצלחתי להבין מדוע עולה הדרישה לשנות את החטא. מה כ"כ מרגיז בזה שהחטא הוא לא מה שהקורא דמיין בשעת קריאת הסיפור? תודה רבה לכל המגיבים, חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה תמי היקרה, אני שמח מאוד שנהנית מהפרק. ומכיוון שאני משתדל לתאר את המציאות בצורה נאמנה, מובן מאליו "שבאמת יש מרכזניקים (וברשותך אוסיף - לאו דוקא מרכזניקים, אלא גברים מגוונים שונים) שמדברים בדיוק כך עם הדייטים שלהם..." [ליצירה]
תגובות