[ליצירה]
זה לא היה שתן
נזילתו של מיץ התפוזים שגנבתי
מהמקרר שלך בהחבא
צעדתי זקופה מדמיינת שכך איש אינו חושד בי
החצאית שיוותה לי מראה אמין
וחזייתי רופדה בתכשיטים שפוזרו ברשלנות על יד המראה
לו רק היית מתבוננת היטב
היית שמה לב כי שרוולים מנופחים אינם באופנה.
[ליצירה]
תתחילי בלנשום
תמשיכי בלסלוח לעצמך
אל תביטי ביגון לאחור פן תהפכי לנציב מלח
עשית תמיד את מה שהיה נכון לך לאותו הרגע
הלקאה עצמית מיותרת
גם אלוקים בעצמו לא אשם
לפעמים בני אדם מסביב אשמים
אבל המילה "אשם" היא סוביקטיבית
יכול להיות שאת למודת סבל
אוליי גדלת אצל הורים פוגעים
אבל היום כל זה אינו משנה
היום את כבר לא הילדה הקטנה
קחי שליטה,תלמדי מעברך,תלכי בדרך האלכימיה
תהפכי את החרא לזהב
תהי את בן אדם מיוחד ,רגישה ,עמוקה,מודע,סלחנית,עומדת על שלך,בעל ת אינטואיציה ותובנות
תביטי על העולם כמו נשר מלמעלה,במקום להתנגש בקירות
תצרי את את השלווה בעצמך ועימה תביאי גם שלום פנימי
[ליצירה]
כשיש גוון אחד לצבע
מתקבל רעש צבעוני
בחירה אחת ודאית בשטח
צבעים משתלטים אחד על השני
פלש חזק תוקף עיניים
ניכור ניבט מקיר לקיר
כל אחד מסרב להיות ברקע
הרמזור מתקלקל
השחור דורש פינוי
הכתום מחבק
זק"א
אשה בשחור מוחה דמעה
כשאין גוונים נוצר חום מגעיל
[ליצירה]
הגיע הזמן שתשכחיני
מזמן הלכתי לדרכי
שוכבת על מיטת פאקיר מדשא
מפנטזת על ים קשרנו
שהתנפץ מזמן על שובר גלים
שחור משמש
ידך רועדת
בכל פעם ששפורפרת הטלפון
מראה סימני בדידות לבנבנים
כאילו שכחת את הימים האחרונים
בהם תנועות גוף מגושמות
ניסו להעביר מסר חוסר נוחות
איך ניסית בכח לגרום לי שאחייך
בעוד עינייך
הסגירו את הידיעה
שהביחד שלנו
נגמר
[ליצירה]
אלה עכבר איסמאיל,חצי שלי חתיכת דביל
לך בנית וילה פאר
ולי השארת אוהל בחצר
אלה עכבר איסמעיל , גזלן אתה וגם אוויל
אם לא תחזיר חלקי לאלתר
את אמא ש'ך אשלח למדבר
יא איבני לאור יום ממשיך לרמות
אשלח 3 בריונים שיפליאו בך מכות
אנא אל תותיר בפניי ברירה אחרונה
סכין מאכלת מחכה למטרה נעלה...
או אברהם אבוי,ואבוי
לך לך
כלה זעמך ,נתץ אלילים בזמנך
ואל תפנה אליי אלימותך
הבט לחלון סנילי מסכון
ותראה כי צוחקת שרה
את חלקך פרטה ותטמון בחיקה
ובפרהסיה בדרידל תשלח את עינה
[ליצירה]
דרך כלל לא
נמצאת בבטן הר
אומרים שפעם ב-10 שנים הוא מתפרץ
ותחמוצת צהבהבה פורצת החוצה
מבעבעת עקבות של סיפור עבר הנוצר בהווה
מישהו סיפר לי שהשמים צובעים עצמם אדום
מאימת עתיד ,שיצורים מעטים מוכנים לשכון סמוך למקום
ארזתי מעט צידה לדרך ויצאתי בשביל דרך שסופו ידוע
צילמתי במוחי סימני דרך (או אז יחלתי לתמרורים),למרות תחושת השליחות המיוחדת,רציתי להרגיש שמישהו היה פה לפניי,לדעת שעקבותיי לא יחידות באזור השומם והמצחין סביבי,נשאתי עיניי למעלה
דמיינתי שהשמים הם מים והשתקפותי קיימת בם
מרגישה שמראה חשובה בטיול מפרך זרוע חוויות מלמדות,משהו בי חייך בעת שדמיינתי את הרעיון.
ככל שאני מתרחקת מדרך מוכרת ,רחש הטבע מעורר בי פחד קדום,זה מפתיע אותי כי ציפיתי לשלווה.
אני נושמת ונושפת כאילו מודיעה לעצמי שאני כאן,שזה מציאותי,שומרת על ערנות.
הסקרנות שאיתה יצאתי אט אט הופכת שעמום
היעוד נראה לי מופרח ומיותר
ואיני מבינה מדוע עשיתי מעשה כה טיפשי ויצאתי למסע כזה לבדי
מחט היאוש רוקמת בגופי חששות והשממה נראית לי אין סופית
אני נעצרת ,מתיישבת על סלע ,מביטה לאחור בחשש
משהו בי מפחד שאיני יודעת את הדרך חזרה ואיתני הטבע מתעתעים בי במקום לשקף לי מפה.
[ליצירה]
הה הו הה הך
הכירוני המלח
משפשפ ומקרצף לסרוגין
סירה אכולת חלודה ותולעים
שורק לי בהנאה
על שאחיה זקנה בלה
אגביר ת'ווליום לשחקים
אוליי יבואו תלמידים
טפיף וטפף בדיסקוטק
וכיסי מלא כעת
קצת צבע מטאלי
אכסה בה מה שבא לי
מעשן מקטרת עננה
והוגה על עברה
מספרים היתה גברת
ורצו בה מי ומי
שובלה סילון קליל
ותזמורת עם חליל
אך היום הביטו בה
אפילו חלקי חילוף היא לא שווה
ואוליי קרב יומה
בו הים יבלע אותה
תגובות