מחורבות ביתך עליתי
שחורה מאבק ופיח
לחישת האש
גילתה זהותי
על זכוכית חלון שבורה
בליבי קיוויתי
שאוכל לשמור על זהות בדויה
אך הכתובת על הקיר
גילתה זהות כפולה
[ליצירה]
מחורבות ביתך עליתי
שחורה מאבק ופיח
לחישת האש
גילתה זהותי
על זכוכית חלון שבורה
בליבי קיוויתי
שאוכל לשמור על זהות בדויה
אך הכתובת על הקיר
גילתה זהות כפולה
[ליצירה]
ונתתי לך שיקוי
ורוד ירוק אדום
ושתית מלא התוכן.
פקחת את עיניי
וראית שם אותי
ניגשת ואמרת שלום.
וכששמתי ידי ללטף
נרתעת
זה לא יכול להיות אמרת
לא מכירה
לא מבינה מאין בא
ומאז מצטער
על שיקוי הפלאים שנרקח.
[ליצירה]
מנחם, היה הארותיי:
באתי למשרד הפנים. * להגיד. למה רווח כל כך גדול?
התיישבתי מול הפקיד
במבטו *הרשמי מילא את הטופס (17386/4 א) מיותר
"הריני לדווח", אמרתי
"עוברים עליי תשעה חודשים
כמו, * חתך מיותר. למה כאן?
כמו *בלידה - בלי אתה יודע מה אני חושב... (הריון).
בלי מעשה *האהבה "הא" מיותרת
בלי הצמדת אזני לבטנה
בלי ריצה לָסוּפֶּר להשיג חמוצים
בלי הקאות בלי בדיקות בלי רופא ואחיות - - "
הפקיד - *טרוד עד בלי די בחשכת יומו - מכוכבית עד סוף שורה מיותר.
סימן באצבעו על מקום החתימה* נקודה.
המשכתי, "זה לא מסובך" (אני מגיע אל הנקודה)
הפקיד *סובב את הטופס חזרה אליו אולי "החזיר הטופס אליו.."
פניו, לעזאזל, נותרו קפואים.
"ופשוטים ופשוטים הדברים
אבל אלוהים - -
לא לי פתרונים."
בלחש הוספתי
"לי, הצהרה ותשעה חודשים."
חתמתי על הטופס ביד רועדת
*- * למה כוכבית? למה ההפסקה הדרמטית?
... יצאתי להמשיך בספירת הימים.
הרעיון של לידה נמשך אחרי 9 חודשים? לא. הוא תופס עד עכשיו. ומה מעכשיו? התעמקת ברעיון הלידה..).
מנלם, חוששני שבפגישתנו הייתה יצירתך זו קומה טוב יותר. הלא כן?
שי.
תגובות