כשאני לבד, יש לי שקט
כשאני לבד, שקט לי מדי
כשאני לבד, אני שרה
כשאני לבד, איש לא ישמע
לפעמים לא יודעת אם כך זה אמור להיות
סוגרת את הדלת והכל נשכח
לוקחת אוויר וכמעט מוכנה
ליפול שוב באותה חכה
[ליצירה]
לשיר
מסכימה איתך,ואת בהחלט היטבת לתאר את ההרגשה.
זה עניין של כשרון הכותב להעביר את תחושותיו,בין אם הם מבוססות מציאות ובין אם לאו, בין אם הם מטאפורה או אמיתיות.
[ליצירה]
סליחה על השמאלץ
אבל זה מזכיר לי שיר של ונסה ויליאמס
"How can you give your love to someone else,and share your dreams with me"
תמיד יש את אלה שבאים לבכות להם,אבל כשהכל בסדר הם נישכחים בצד.
מצד שני יש את אלה שנשארים בצד כשהכל רע,וכשנרגעים נזכרים בהם שוב.
[ליצירה]
לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים,
אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו.
ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת.
למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם.
[ליצירה]
דווקא זכיתי
למזלי הרב כן זכיתי בחברה הכי טובה,שאני יודעת שאם אני ארצה אני יכולה לספר לה הכל ולהתפרק לחתיכות לפניה. וכן,אני מאוד מחזיקה ממוסד החברות הזאת,משפחה וחברים הם הדברים היותר חשובים לי בעולם.
אבל,אני מוצאת לא פעם ולא פעמים שאת שיחות הנפש הכי נוקבות והכי אמיתיות,לא משנה על איזה נושא,אני מנהלת עם עצמי,מריצה שיחות שלמות בדמיון.
אז אני דווקא זכיתי,יש לי גם את זה וגם את זה.
[ליצירה]
לנשמת..
אני מסכימה איתך בקשר לזה שאהבה אמיתית היא לרצות באושרו של השני,גם אם הוא ימצא את זה במקום אחר,אבל לא התכוונתי שהאהבה כאן היא מבחינת כיף לי איתך ולכן אני אוהבת אותך,אלא שאני אני כשאני איתך (יותר מדי אני'ם במשפט אחד) בלי הצגות,בלי צנזורות,גם כשלא הכל מושלם והולך חלק,פשוט להרגיש אמיתית וזה מה שנפלא.
אולי לא כל מי שגורם לך להרגיש כך הוא באמת "האחד", אבל זאת נראית לי נקודת פתיחה לא רעה...
תגובות