עכשיו אני יודעת
נפתרה התעלומה
"ואם רק יידע?.. ואם רק לי חיכה?..."
ואין עוד "מה אם?" ו-"אולי?"
התשובה כבר ניתנה
עכשיו אני יודעת
עכשיו אני חופשיה
איך ירגיש עורו בקצוות אצבעותיי,
והאם שפתיו רכות לנשיקה?
עכשיו אני יודעת
שלעולם לא אדע
אלמונית פלונית
-
אין הנחתום מעיד על עיסתו,אבל תמיד הצלחתי להרוס את הבצק...:-)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואולי עדיף שלא תדעי... כי לו ידעת ודאי היית מצטערת על כך שיודעת את, ולא היית זוכרת איך היה זה כשלא ידעת.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא אדע לעולם-כי שאלתי וקיבלתי תשובה והאם עדיף לא לדעת לעולם,או לדעת ולאבד זו שאלה קשה. יותר קל לא לדעת מה הפסדת... [ליצירה]
- [ליצירה] לויודעת למה החלטת שלא תדעי לעולם, אבל גם אם לא תדעי לגביו, את עוד תדעי לגבי אחר. היי סמוכה ובטוחה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה זה קורה כל פעם מחדש, ואולי זאת הפעם האחרונה? אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אבל למה בעצב שה כן כך? למה קיימים כל כך הרבה שירים עצובים שכן מצליחים לדקור בלב ולהעביר את התחושה כל כך טוב? למה זה לא אותו הדבר עם תחושת השמחה והאושר? אולי יותר כל להזדהות עם הכאב,וזה רגש יותר מכר ושכיח? [ליצירה]
- [ליצירה] לקח לי זמן אחרי שקראתי שוב את הכותרת השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי,אבל בכל הקשר שקוראים אותו,הוא מעביר צמרמורת. בנפל אויבך אל תשמח,כל שכן בנפול ידידיך... ונראה לכם שעכשיו יש נקודות הזדהות או שהזמן שעבר משכיח עד כמה זה יכול להתדרדר? [ליצירה]
- [ליצירה] אווץ' אן דן דינו סוף על ה... עדיף על הטלת מטבע :-) [ליצירה]
- [ליצירה] לנשמת:אני לא יודעת מה עשו לך שאיבדת אמון בחברים, אני יוצאת מנקודת פתיחה שאנשים ואפילו חברים הכי טובים לא תמיד יודעים לנחש אותי ולכן בעייני הם יכולים לאכזב אותי למרות שמבחינתם הם לא יודעים איפה טעו. ולכן כשאני צריכה משהו,אני צריכה להגיד.ולכן אני גם יודעת לקחת כל "אכזבה" במידה הנכונה,חוץ מזה שאין להם תמיד פתרונים להכל,אבל רק עצם העובדה שהם קיימים מהווה נחמה מסוימת. למשתדלת לחייך:תשמרי על החיוך,אני לא בטוחה שגם החברות הכי טובות בעולם צריכות להיות הכי שקופות זו לזו,אבל כן קיימים בעולם חברים שבשבילם הכל שווה,ואת מה שבאמת קשה להגיד ומה שבאמת חשוב להגיד,את זה הם לא שומרים לעצמם. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) אני קוראת עכשיו ברצף את כל החלקים וזה ממש ענק,הפוגה קומית קצרה. ממשיכה לחלק הבא... [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא זכיתי למזלי הרב כן זכיתי בחברה הכי טובה,שאני יודעת שאם אני ארצה אני יכולה לספר לה הכל ולהתפרק לחתיכות לפניה. וכן,אני מאוד מחזיקה ממוסד החברות הזאת,משפחה וחברים הם הדברים היותר חשובים לי בעולם. אבל,אני מוצאת לא פעם ולא פעמים שאת שיחות הנפש הכי נוקבות והכי אמיתיות,לא משנה על איזה נושא,אני מנהלת עם עצמי,מריצה שיחות שלמות בדמיון. אז אני דווקא זכיתי,יש לי גם את זה וגם את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה: כהרגלי,אני מסכימה עם נשמת הצלחת לבלבל אפילו אותי עם ההארות שלך,ורק רציתי עוד להעלות נקודה למחשבה:האם אפשרי לאהוב אחר לפני שאוהבים את עצמך? או קודם יש למצוא את השלווה הפנימית ורק אז נמצא אהבה? מה קדם למה-הביצה או התרנגולת? ובקשר לחצאי בני אדם-רציונלית אני לא מסכימה,אפשר להיות מלא ושלם גם לבד (לפחות שלושת רבעי בנאדם ) :-) אבל מבחינת ההרגשה-אני ממש לא רואה את זה קורה [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמונה עוד תחזור,עוד פחות משנה... [ליצירה]
- [ליצירה] מבינה את הרגשתך אז הנה תגובה... [ליצירה]
תגובות