פרוכת החולות - יצתה והזהיבה;
ממעל, דיסקית החמה בערה.
רוחות שחונות כחררה,
יבבו בין נקיקי סלע.
הסביבה,
בחום לוהט נשדפה.
מטבעונים וצפעים,
עקביהם השאירו.
הנשר, מוטת כנפיו השיב.
הירח,
בקע מתוך הלַיִל.
מעל השממה,
רוח קדים...
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי מאוד, למרות שהתבנית קצת חוזרת על עצמה בצורה שקצת פוגמת בשיר לטעמי. (הנושא במילה אחת- ומייד התיאור שלו יוצרים חוסר ציפיה מסויימת מהשיר) [ליצירה]
- [ליצירה] אדון; סבתא! אני - דווקא, סוברת כי; המבנה - החוזר, על עצמו! מוסיף, עד - מאד, לשיר. (ובכלל; שמואל - ירושלמי, כותב מושלם; אז, איך - אתה, מעז, להעיר?) החזרתיות; מעידה - על, כך שהעולם - חוזר, ונשאר - אותו דבר; השיר - מבטא; את זעקתם - של המסכנים! ובניגוד - גמור, לדבריך; בהחלט - יש ציפיה, מהשיר: מהשיר בוקעת, ציפיה - אדירה; לשלום! ולקץ, כל - המלחמות! אבסס - את דברי: "פרוכת החולות - יצתה והזהיבה; ממעל, דיסקית החמה בערה." שורות אלו, מבטאות - את חזון - המשורר, לעתיד, לבוא. בזמנים - אלו; לא יהיו - מלחמות. הפרוכת, מבטאת - כמובן, את ביהמ"ק אפוף - השלום; והדיסקית - הבוערת, מבטאת את - זה, שהצבא - לא יהיה, בו - צורך, כי לא - תהיינה; מלחמות, אז - כל, הדיסקיות; שעונדים החיילים - תבערנה. "רוחות שחונות כחררה, יבבו בין נקיקי סלע." רוחות - אלו, הם - האנשים; שאינם - בחיים. חררה - זהו, מצב - רוחם. עובדה; שהם מייבבים, בין - נקיקי, סלע. "הסביבה, בחום לוהט נשדפה." בעתיד, האנשים - שהרגו, את אותם - מייבבי סלע; ישדפו - בחום, כעונש. "מטבעונים וצפעים, עקביהם השאירו. הנשר, מוטת כנפיו השיב." מטבעונים; הם כמובן, מטבעות. ובהשוואתם - לצפעים, בא - שמואל להגיד; שאלו האחראים, על - האוצר ומטבעות - הכסף במדינה, אינם אלא, נחשי - צפע, המשאירים - את עקבותיהם, בכל - כיס. לעתיד - לבוא, ע"פ חזון - הירושלמי; הנשר - הגדול! הלא, הוא הרמב"ם - יקום - לתחיה; ויראה - להם, מה זה. "הירח, בקע מתוך הלַיִל. מעל השממה, רוח קדים... " בית - זה, בא לבטא - את, הרוח הפסטורלית, והאוירה - הציורית; שתנשב - לעתיד לבוא, מעל השממה - שתשאר, לאחר שכולם - יושמדו (הרי, כולם - רעים). [ליצירה]
- [ליצירה] עושה לי חררה. [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר לידיעתך! זה לא עבר ולא עתיד, אלא צורת רבים של סלעם בסמיכות. סַלְעַם = ארבה; חסיל [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי הקומוניזם מה שלא היה טהור, ואני מבין היטב, למה כוונתך, זה לא הקומוניזם בתור אידיאולוגיה, אלא אנשים מסויימים שישתלטו על הרעיון הקומוניסטי ועיוותו אותו בצורה כפי שעוות. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי המילה: נַפנַף במילה נַפְנַף, התכוונתי ללדקלים שכפותיהם מתנפנפים ברוח. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולם לא הייתי סטודנט אז כנראה בילבלת אותי עם מישהו אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי מחוסרי בית רק אינני מבין, מדוע גם בנושאים חברתיים, אתה עושה הפרדה בין מחוסר בית יהודי ללא יהודי. לידיעתך, בנגב חיים עשרות אלפי בדואים בכפרים לא מוכרים על ידי השלטון הישראלי; בישראל חיים למעלה ממיליון ערבים, על תקן של אזרחים סוג ב'. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ברגשותיי עסקינן אלא, בכך שלכל משורר, כולל לי ישנה זכות להביע את דעותיו. ולגבי, הטענות שכאילו אני קיצוני לשם קיצוניות, שהועלו בתגובות לאחד משיריי הקודמים, אז אינני קיצוני כלל וכלל! פשוט, יש לי אמונה שלמה באפשרות לעשות שלום בין עמי האיזור. אני עוסק בנושא הזה, מזה שנים ארוכות. ואני בטוח יותר מתמיד, כי רק באמצעות השלום, ובאמצעות הפסקת שליטתנו על עם אחר, נוכל להמשיך להיקרא מדינה בזכות ולא בחסד. כמו כן, רק כך, יתנקה מצפונינו מכל מיני שקצים ועכבישים, שמעיבים עלינו כעת. [ליצירה]
- [ליצירה] לרן לידיעתך, רן, בכתיבת שיר, מותר להשתמש בכתיב לקוי, לצורך חריזה. למשל, אפשר לומר: דגלי - אדום ולא דגלי - אודם; או: שמש לוהט ולא לוהטת. כך, גם בכתיב הקטע: שמי - קודר/ קודרים. בברכה! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש לא! התכוונתי לעוני, למצוקה חברתית ולשחיתות המשסעים את הארץ. [ליצירה]
- [ליצירה] לאביב וסתיו הכוונה לא ליַשַן, במובן לישון, אלא ליַשָן. פחות חלה טעות בניקוד המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי השיר השיר הנ"ל, נכתב על ידי, ממש בראשית מאבקה של ויקי כנאפו, עוד לפני כל ההפתחויות שהנך מתאר בתגובתך. אני זוכר, שאפילו נסעתי לירושלים למאהל שלה להזדהות, ונתתי את השיר ועוד כמה שירים נוספים, לה ביד. אחרי שהיא התחילה לעשות שטויות מהסוג של ז'נבה עוד כמה דברים מכוערים, אז שיניתי את דעתי עליה וכתבתי שיר בנושא. נדמה לי, ששמתי אותו גם באתר הזה. תנסה לחפש אותו תחת כותרת: הילוך לאחור של ויקי כנאפו. [ליצירה]
תגובות