אני כל כך רוצה להתחתן. זה כאילו יש איזה חלק בלב שלי שלא קיים ואני רוצה, לא רוצה, מוכרח, להשלים אותו. אבל לא מצליח לי! אני לא מצליח למצוא מישהי. וזה מתסכל ומעציב ומדכא. אני רואה איך כל החברים שלי מתחתנים, ורק אני נשאר לבדי. זועק כל יום אל ד´, לפעמים גם בוכה לו... וכלום... הרבה טוב יצא לי מהשידוכין, הכרתי הרבה בחורות נפלאות, ושמעתי הרבה נקודות מבט שונות על החיים, דבר בהחלט חיובי, אבל הייתי שמח יותר אם הייתי מוצא כבר את האחת שהיא בשבילי. אני יודע שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, ואני רואה במו עיני חדשים לבקרים את השגחתו הפרטית, אבל כל כך קשה לי, כל כך כואב, ואני מוצא את עצמי מיואש יותר ויותר. אני מוצא את עצמי, למרות גילי הממש לא מבוגר, מהרהר יותר ויותר באפשרות שאני אהיה אחד מאותם אלה שלא מתחתנים לעולם, ואני כל כך חרד שזה עלול לקרות לי... אני לא יודע מה הקב"ה מתכנן עבורי, יתכן שעוד דקה הפלאפון יצלצל עם ההצעה המיוחלת, ויתכן שזה לעולם לא יקרה, אבל כל היסורים האלה ממש מכאיבים ומתסכלים אותי. יושב כרגע מול המחשב, נהנה מאיזה דבר טפשי לחלוטין שמופיע בו... כרגע אני שמח, עוד רגע יחזור הכאב...