לרבקה אל תסמכי על הירח. הירח הוא גנב. אולי הוא רק סלע - או גבינה צהובה - אבל אף אחד לא אמר שהם לא יכולים לפגוע בך. הירח גנב לי את הנשמה, והשאיר אותי מלאה בריק ובאשמה ובכאב דוקר, לעגני - כל כך ריקה... פעם, פעמיים, שלוש - הוא עושה את זה כל חודש, בעצם. ואתמול לקחתי אותך איתי והוא לקח לך את החיוך, בגללי. לא שמרתי עלייך מספיק. לא גיליתי לך שזה מה שקורה, וכמה שנורא אחר כך - כי פחדתי שתלכי לי. כן, אני אנוכית. אי אפשר להפסיק את זה, את יודעת. אי אפשר להפסיק לבוא אליו, ירח אחרי ירח, ולהסתכל ולהסתכל ולהרגיש איך הוא מתמלא, ואיך את מתרוקנת... הוא לא רע, הירח, לא לגמרי - אבל הוא אנוכי. כמוני. ופעם אחרי פעם אני מתמלאת ואת מתרוקנת ורע לך. ואת לא יודעת - כי אף אחד לא סיפר לך - שגם אנשים יכולים לגנוב נשמות. אני מצטערת, באמת. ירח.