לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
ואני אומר זאת:
"נבער"? כלומר, טיפש. אולי רצתה לומר: בוער. אך לא כך.
והשימוש הרבה במילים. פרסי זאת לחלקים ארוכים ורק חרוזים ללא ייחוד.
למשל,
"כמו שמש לוהטת, גופי נבער מהתשוקה
ועוצר הזמן מלכת בכל רגע ורגע שבו רואה אותך
והייתי נותנת הכל כדי שתישאר, ולא רק בדמיון
ללא חומך, בלבי אני מרגישה רק קיפאון"
בהצעת עריכה קלה:
"כשמש הלוהטת- גופי בוער מתשוקה
ועוצר הזמן מלכת, בִּרְאותי- אותךָ
ולוָאי שתישאר- ולא בדמיון
ללא חומך- בליבי הקיפאון".
תגובות