לעת עתה
אבל רק לעכשיו
החלטתי לנוח.
אני מסדר את הכסא
יפה יפה
שחור על ירוק כהה
ומניח רגל
ועוד רגל.
בידי האחת
כוס
בידי האחרת
חולצה
רקומה
קרועה.
זו אתנחתת ביניים
לשעת צהריים זו
עוד מעט
ימשכו הקרבות.
[ליצירה]
..
תוהה לעצמי על מה זה נכתב?
לפי לפחות, זה הזכיר פינוי,
רק ששם לא יכולת לבחור באתנחתא, היא נכפתה עליך, ויעידו הכתמים הכחולים, והחולצות הקרועות...
[ליצירה]
תמי, אין כמו חברים בימים מעוננים? זה מה שיש לך לומר?
חוצמיזה, אין עניין הפרסום כתמיכה אלא כביקורת יצירתית. לכן, הרוצה בתמיכה- או בבלוג או פסיכולוג. לא כאן המקום. מסר אישי? אישי. עוד לא פאשיזם (על אף שיכול להיות נחמד).
זהו.
[ליצירה]
בא בימים, תודה על העצה אבל אני בא ממקום אחר. אני בא ממקום שאני מאמין שהיא תוכל להבין. ואני מסביר לה איך. אין כאן סימן שלאלה בסוף. חוצמיזה, נימת השיר היא של שלמות וסימן השאלה בסוף יגרע מכך.
תודה בכולופן. (שמח לשמוע תגובות).
תגובות