וּכשאני שולח את היצירה לַחור השחוֹר
אני מֵבִין אנשי צעקה שלא נשמעת
כי בין אם זו את המסתכלת בעיניי ולא רואה (בא לי לצעוק ולתפוס בידך)
ובין אם הבא בימים הנתקף פחדים של "אל תאכל יותר מידי, בסוף לא יישאר (זוכר את תמונות המחנה העשן)
כשאין שומע
אין עץ הנופל ביער
ואני
נופל
נופל

לאַין.