אלו ימי מלחמה.
על ספסל ירוק
בחצר ביתי
השמיים
צלולים כחול צורם.
את יוצאת עם גביע של קוטג'
ומתיישבת.
לא ישנתי בלילה
(את לא יודעת),
שכבתי בוהה
סופר נפילות.
באור ראשון
ראיתי ניצוץ.
קרנית עיני
השתקפה בחלון.
[ליצירה]
אני לוקח אותך הצידה
ומפשיט אותך מיצירותייך
אז
במבטי זימה
אני עוטף את עורך
ומצמיד את פי אל שפתייך.
את שומעת את נשימותיי?
המריחה את את הבל פי?
עכשיו-
תתמסרי.
תגובות