אלו ימי מלחמה.
על ספסל ירוק
בחצר ביתי
השמיים
צלולים כחול צורם.
את יוצאת עם גביע של קוטג'
ומתיישבת.
לא ישנתי בלילה
(את לא יודעת),
שכבתי בוהה
סופר נפילות.
באור ראשון
ראיתי ניצוץ.
קרנית עיני
השתקפה בחלון.
[ליצירה]
אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך
היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא:
עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ
אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי
אֶת מַה שֶׁנִּתַּן
לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן.
קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן
מַרְאֶה הַנַּעֲרָה
הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב
וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן.
[ליצירה]
האם לכל שיר חייבת להיות משמעות עמוקה? האם השירים נטווים סתם כך כצילום חסר משמעות?
כמה צילומי שקיעות ישנן בעולם?
וצילומי שקיעות שלך?
לפעמים, כתיבה- כצילום
מילים- כתמונה
ואם נכתבו
אין אדם בעולם שיהיה צודק אם יאמר
"חסר משמעות או פואנטה".
הפשטות- כיופי הבריאה
יופי הבריאה - בפשטותה
הדברים המופשטים על ספת החדר.
וסותם.
תגובות