אני רוצה לברוח,
למקום שאין ממנו חזרה,
לזרום עם הרוח-
להרגיש חסרת הכרה,
להגיע למציאות שונה-
למציאות שלי.
לשנות את התמונה,
למקום שיתאים בשבילי,
שלא אצטרך לחשוב,
ולא להתחשב,
רק להרגיש ולאהוב,
לשכוח את הכאב.
[ליצירה]
צללית!
הקטע פשוט מדהים!
כל כך אמיתי, כל כך נוגע...
זו הבעיה שלנו, "עם קשה עורף", אנחנו מעדיפים להעריך מה שיש לנו רק כשזה קשור בכאב....
ולכן גם לאורך כל ההסטוריה, על מנת להבנות, היה עלינו לכאוב כל כך....
מי יתן, ונדע להבנות גם מתוך שמחה, ולא נדע עוד צער....
תמשיכי לכתוב!
את כותבת מעולה!!!!
[ליצירה]
מרץ 04!
ואתה מרשה לעצמך לאמר "עד מתי?"
הזהר לך עמית,
עד מתי= קדרורים בכמויות, פק"לים על הגב, ושירים מלא הגרון.
כולה שנתיים ואז תוכל לאמר עד מתי, בינתיים אני ממליצה על "כמה עוד"....
אחי, בהצלחה!
תגובות