הלהב החד
יודע דרכו בעור,
תחילה פוצע מכאיב
ואח"כ הדם חם
מנעים ומרגיע
מגביר פעימות הלב.
זורם בקצבו
משליט בי שלווה.

אחרי מעשה,
פסק הדם מזרימתו
שוב הכתם על הבגדים.
הולכת כפופה
מבטי כבוש ברצפה
רק שלא יסתכלו
שלא יראו
אובדן הנשמה בי
אובדני העצמי.