מאותו היום, למרגלות ההר, בו נאמר 'היום הזה'. באותו היום, למראה שופר, למשמע האור שאינו כבה. באותו יום נסער-. מת 'יחיד' משפת קדושים. נולד לו גוף ראשון רבים. ושוב- חושבים חולמים שונים, דומים, רועים, יורים, צולחים, טועים תמיד אנחנו. וכך פתאום משמעותי, רגע קט של חי פרטי, לעם הפך. וכל פסיעה מפסיעותיו וכל תפילה אל אלוקיו אשר מלך. הופכים לדרך של חיים, דומעים תפילה של עם שלם, כולו בגוף ראשון רבים, חי בועט עודו נושם. קם באומץ מעפר. 'נעשה -צועק 'נשמע' זו ברית! מוחק לנצח משפה ואין עוד - גוף ראשון יחיד. רק בזמן עבר.