כשיום ועוד יום ועוד יום
מקבלים פתאום
אחדות חדשה
בזכות פסוק אחד מדויק,
זה מזכיר
איך היום
או אתמול או שלשום,
מתוך עצב גדול נולדה התחושה
שיש סיבה, מאירה מקצה מרוחק..
לעיתים
רק משפט מאחד
ממבט אחר
נותן טעם חדש לקיום כולו
ומקובץ ימים
לחודש מאגד
עם תכלית ומהות משלו.
לו יקום החכם שידע להשיב
לדור הכמה תשובה
במגד שנים או יובלות להניב
איזו מהות נשגבה.
הקטנה מכולם
-
" יודע שכל מאורותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" (ר' נחמן מברסלב)כשאדם
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אין אהבות שמחות? [ליצירה]
- [ליצירה] אל תתנצל! זהו שיר מצוין! מתאר אמת ואין זה משנה אם אוביקטיבית או אישית (לטעמי היא גם וגם) ומעבר להכל הוא (השיר) משובח ואיכותי. לאן נגיע אם גם יגידו לנו מה לכתוב. ?! [ליצירה]
- [ליצירה] נגעת [ליצירה]
- [ליצירה] תחבירית- זה נכון אף נכון. כדאי שתבדקי. מהותית יש כאן מסר , דוקא לאינטלגנטים (אבל אולי את מהירת חימה מכדי לקרא...?) והוא סימני הפיסוק היורדים.87 סימני שאלה בשופר, 5 בעקדה 8 בשאלת הסיכום. יש פה מסר קבלי עמוק- 7 הוא הרוח שבטבע, לפי המהר'ל ולפי הקבלה.- אנחנו משתמשים בשופר כדי לסמל עליה רוחנית שלנו בתוך העולם הזה (שופר=השתפרות). זו מהותם של ה-7. 5 הוא טבע גשמי לא שלם. חסר. העקדה היא פצע. היא מחסרת את העולם . היא פוגעתבשלמותו. 8= רוח. כך מסביר המהר'ל, וכך מקובל בקבלה. המספר 8 מסמל מהות רוחנית. (עייני- מילה לשמונה, שמחת תורה לשמיני וכו') מעל לטבע. ואני ניסתי לזעוק האם רוחניות זו שמעל הטבע וזו שבתוכו- יכולות בכלל להגיע מתוך פציעה של קיומו הבסיסי- חיי כל חי. כל זה מסרים נסתרים. לא אמורים להיות מתורגמים למילים. אבל כאמור "הקצר בזעם ומאריך אף" הוא זה שיכול לתת קצת יותר קרדיט למי שכותב, שלא סתם שלף מתחת למיכחולו, ומי שלא מסוגל לתת קרדיט לכותבים. ראוי שישקול האם יש לו די כבוד למהותה של שירה. [ליצירה]
- [ליצירה] האם נפילת עץ ביער שאין בו אנשים משמיע קול. שיר מקסים לגמרי [ליצירה]
- [ליצירה] נדהמתי רצה לקרא כל דבר אחר שכתבת אי פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית לא נפגעתי- הדיון הוא פורה וראוי. את כקוראת רשאית להעביר ביקורת או לא, להגיב או לא, ועצם התגובה היא מבורכת. לא הזכרתי כבוד לכותבים (תקראי) מי אני שאטיף למשהו על כבוד? הזכרתי כבוד למהותה של שירה, שיש לתת קרדיש לתגים שבה לא פחות מלתכנים. אוכל להפנות אותך לטקסטים שככה עובדים, אבל בעיקר- זה כוחו של חופש אומנותי שמאפשר לעבוד לא לפי כלל קבוע. אנו לא מדברים על תחביר , אלא על מספרים של סימני שאלה- אפנה אותך לראשי מילין שלהרב קוק, למדרש על אותיות ותגין של רבי עקיבא- לנצח ישראל של המהר'ל, הם כולם מדברים על המשמעות של תגי הפיסוק בהעברת מסרים. ואני ניסיתי לחבר טקסט עם רעיון מסוים, את הסיפור עם השאלה ובחרתי ליישם רעיון מסוים שניתקלתי בו. הדיון הוא לגיטימי. לא שללתי ממך אף זכות, רק הפנתי אותך להסתכל על הרובד הנוסף שלפעמים יש לבחירות, של עיצוב, של פיסוק, של לחן אפילו. ובעיקר- רציתי לומר שאת כל הדיוןם הזה בדיוק, אפשר לעשות בלי כעס. שירים זה כיף. גם הטובים שבהם, וגם אלו שלא, הם באים להוסיף אהבה ושמחה, לא להכעיס בכלל. אז על ה"אוף" הזה שבו פתחת את תגובתך- מחיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לו יהי... [ליצירה]
- [ליצירה] כי לעולם לא נוכל לחיות במקום אהובינו [ליצירה]
- [ליצירה] מלך מלכי הלבבות, לא בתקיעה בא. או בשופרות. אל אלוקי האהבות, בקול דממה בא. בלי הצהרות. שובר, או יוצר. עוטף, או חוטף, אבל משאיר אחריו (כך נדמה לי) יותר מרק זכרון מאנפף. או שמא, פיספסתי את העיקר, ואתה דיברת באמת על שופר? ורק אני (רק על עצמי אמרה כבר רחל) לקחתי את השיר במחוזות הרגש לטייל?? [ליצירה]
תגובות