זוג זקנים ניסה לחפש משהו על הרצפה, אולי את המשקפיים שעל ראש האישה. אני בכלל לא בטוחה שזה שיער אמיתי, מה שיש לה שם, לאיש יש כיפה שחורה, אולי זו פיאה... כשהאיש הזקן עם הכיפה השחורה התכופף עוד יותר עברה שם ילדה קטנה עם גופיה בצבע ורוד זועק וחצאית מיני מג'ינס או כותנה, אני לא בדיוק זוכרת, אבל היא הייתה מפוקס, אני בטוחה שהיא הייתה מפוקס. הילדה הזו, שהגובה שלה לא עלה על הגובה של דוכן הממתקים שבקומה הראשונה, נעמדה ליד הזקן ושאלה: סבא למה אתה מתכופף?. הזקן זנח את כיפופו והחל להזדקף לקומתו הגבוהה והשחורה והרים גם את גבתו הימנית לשמע השאלה. או שזו הייתה הגבה השמאלית, אני כבר לא זוכרת. הילדה שאלה בשנית. עכשיו גם הזקנה עם הפאה הביעה תמיהה, אבל היא לא הרימה גבה. מרחוק נשמעה קריאה של אשה צעירה : י--ל--י... הילדה הסבה ראשה אל עבר הקריאה שנשמעה בשנית מאזור בתי הקולנוע. אני חושבת שאם הילדה הייתה צריכה לתאר מה שהלך שם היא לא הייתה מתארת את הדרך שהיא סובבה את ראשה במילה הסבה. האוצר מילים שלה לא עד כדי כך גדול, הרי היא אפילו לא בגובה של הדוכן ממתקים מלמטה. בעצם, גובה לא קובע, סליחה. תמחקו את ההערה האחרונה שלי על הילדה הזו. האשה הזקנה כבר התכוננה ללכת ומירפקה את בעלה בעדינות מורגשת. אני לא יודעת אם מירפקה זה הפועל הנכון, אבל לא נעים להגיד שהאשה התחילה קצת באלימות לשדל את הזקן לזוז ממקומו. הזקן היה מהופנט אל עיניה של הילדה שלא הפסיקה לשאול: סבא למה אתה מתכופף?... נשמעו לחישות באידיש או פולנית, אני לא מומחית בכל השפות המבולבלות האלו, אז לא הבנתי מה הם אמרו אחד לשני, אבל אני יודעת שזה היה עם נימה של התרגשות או פליאה, אני לא זוכרת בדיוק, אבל זה היה משהו... הקריאה י--ל--י התקרבה יותר ויותר עד שנשמעה בברור אפילו לאוזנה של הזקנה שאובזרה במכשיר שמיעה בצבע עורה הלבנבן. הקריין של הרמקול הפנימי הכריז שאבדה ילדה בת 4 וחצי, והדגיש משום מה את ה-וחצי הזה, כאילו שזה משנה לתיאור הילדה, ומי שמוצא אותה יבוא אל הרחבה שליד המשביר ולא אמר אם זו הרחבה שלמעלה או זו שבאמצע, למרות שנראה לי שהוא התכוון לאמצעית, כי היא מרכזית יותר. הילדה הרימה ראשה וחיפשה את קולו של הקריין. אני יודעת את זה כי תוך כדי צחוקה המתגלגל של הילדה היא אמרה שמדברים עליה מהשמיים. הזקנה כבר דחקה בבעלה שנראה כבר כמו ערפד כי עורו החל להלבין יותר מעורה הלבנבן של הזקנה. שנייה לפני שהוא צנח על הדוכן של המזוזות בחוסר אונים הוא לחש בעברית: יולינקה שלי, יולינקה שלי. שלחו אותי, מטעם העיתון לחפש סיפור אנושי, אז הגעתי להלוויה של האיש הזקן. כל ההספדים היו באידיש או בפולנית, אני לא בדיוק מבינה בשפות המבולבלות האלו, אז לא בדיוק הבנתי, אבל תרגמו לי אותם. בהספד שאמר עוד איש זקן, אולי אח שלו או של הזקנה, היה מתורגם לי שהאיש מת מהתקף לב חמור, אולי אפילו חמור מאוד, הרי היה לו בעיות בריאות עוד מאז שהיה במחנות, אחרי שאישתו ובתו נרצחו. הסיפור האנושי היה אמור להיות סיפור שמתפרש על כמה חודשים של ראיונות, אז חזרתי גם בשלושים לבית קברות שהיה נראה כמו מושבה של פינגוויונים, או מינימום כמו עדר זברות שלא שייכות לאקלים הארצישראלי. אמרו לי לעמוד בצד, כדי לא להפריע. כשכולם הלכו ליטול ידיים, ניגשתי אל המצבה הלבנה והחדשה. " פ.נ. רב שלמה חיים צדיק אוהב אדם ואוהב אלוה. מצבה גם לאודים לא מוצלים מאש: אשתו חיה פרומה לבית כהן בתו שרה יולה "