הו קרת קונסטנטין!

זונת עולם ואם כוזבת,

בנזר עולו של זר עיטרת המחלפות,

מחלפות ראשך הגא!

שמטי ראשך,

כי שם אחר קורא לך!

מחמד אותך חמד,

ואת-עולו קיבלת עלייך,

נכנעת ליד תרבות המעצבת,

הצרה לך פנים כחדשות.

נטשת עולך המר-

להיות שריד, מזכרת,

מונומנט נישא לעולם הקדם החולף.

הו כן! הסרת מעל ראשך חוב זה!

ואיתך כשל לבי,

נכנע, נוטש הרגש,

משיק שפתיו למי נהר הסטיכס,

ומתאיין!