רקיע תכול-

גבול אכזרי, ספר בראשיתי,

פולש לנבכי סגור לבי.

תחתיך דבר לא חדש,

חוצץ נצחי אתה ביני לבין מוזה נחשקת.

נפרש על פני כל האדם וכל הגשמי הקיים,

אך יחד עם זאת גם פגוע פגעת,

כחץ משונן פילחתי חזי,

ויימס לבי בקרבי.

הו תכול אכזר!

עין ועין אליך תביט,

ולבי תר, עייף זה מכבר,

תר את האופק אחר עורב שחור משחור, משרת סערה.

אך רגלי שקעו, נאסרו

בחוף תקווה אבודה...

מחשבות נישאות,

הו גראציוץ לגלגניות!

שלחו נא, שלחו נא ברוב חסדיכן

עורב שחור משחור,

שיזהר, שיכה כברק בנפתןלי סגור לבי,

שיכתים תכול רקיע פולש,

רקיע הממלא בתכול אכזרי,

תכול אחיד הנפרש לכל אשר תשיג עין.

וצבעו התכול, העדין, בלגלוג הוא מקניט את לבי,

ניצב חוצץ ביני לבין מוזה נחשקת.

רקיע זה הוא רקיע מבדיל,

אך עם זאת המאחד בין מים למים...