לחשו, לחשו נא עתק באוזניי

רוחות נכאים מבבל,

עת תיזל דמעתי עלי קבר טרי

בו תשכון חמדת לבבי,

מושא תשוקתי- אירופה.

זמרנה קינה באוזניי,

קינה על חורבות בבל,

כי קשה כאבי מנשוא,

עת חוזה לבבי באימה

באבק מצטבר עלי רעיונות קדומים.

חמדת לבבי בקבר טמונה

וצעדי בני אדם עודם רועמים ברחובות.

רק אדם יקום, יצעד ויגבה

ואתן, אידיאות רמות

תושלכנה באפלת סמטאות,

זכרונות בהם בל ידור לו אדם

אחר היותכן להבה אשר תיקוד בלבבות,

כעט אתן מתבוססות בביבי הרחובות.

נותרנו אני ואבלי,

פוסעים יד ביד אלי שביל,

אשר בו עוד יקום האדם ויצעד,

וישכח... וידור עוד ריבוא נדרים.

ואנוכי מודר שיכחה,

אוד מוצל ממיתה,

בן ישראל שמי.