כשלתי!

אכול אכלתי מעץ הדעת טוב ורע

ןתפקחנה עיניי ואחזה בבעתה-

ערום אני!

כל הנשגב-חולף.

נפשי כמהה אל השלם,

אך לשווא,

ברבור נכזב-הטרף במי מציאות נבובה.

רצוני- ערייה ממחשבה ורגש,

יען כי חלוף חלפו.

מגורש אני מעדן,

כי כל הנשגב בי גם חולף.

ערום אני ומגורש מעדן!

נותרה בי רק כמיהת אין-קץ אל האין-סוף.

"אם היקר ללבי, אם השיר יצלח בידי"

"פעם אחת חייתי, כאלים. די בכך."[1]

לבי לא יישא זעקות רבות מספור,

על כן לו רק אחת ינצור,

ובה יראה את התגלמות האל!