[ליצירה]
מקסים בעיני. אהבתי את הכותרת.
משהו מסורבל בסיום,(התחושה היא כאילו לא אמרת את מה שרצית) אבל חוץ מזה - מעולה.
בעז - אני חייב להודות שתגובתך הממה אותי.
כולנו, בין אם מאמינים בכך ובין אם לא, יונקים את חיותנו מהבורא. הגדרתך שהאתיאיסט "לא זקוק לפנות לגורם אחר" - היא טעות. הוא זקוק כמו כולנו, אבל הוא גאה מכדי לפנות לבקש.
בחוסר האמונה אין עוצמה, אלא כפיות טובה פשוטה.
[ליצירה]
לא בדיוק שלום ושקט. יותר דומה לרעב, רצח מליונים, ודיקטטורה אלימה.
כמה תיקונים לשוניים:
ככר האדומה - זה לא נכון. אפשר לכתוב "הככר האדומה" או "ככר אדומה".
מרצפיה - לא ידוע לי על מילה כזו. נראה לי שהתכוונת ל"מרצפותיה" (יחיד - מרצפת, רבים - מרצפות)
תהילת עולם - נצורה, ולא נצור.
בנוסף לכך, הפסיקים שלך לא במקום המתאים.
וגם לא הבנתי מה זה "הוד מנצחים נסוך להם על האפיים" - על האף?
[ליצירה]
זה יכול להיות בסיס לסיפור טוב, אבל יש משהו לא אמין ולא משכנע בדמויות. אין תחושה של משהו אמיתי בין מנחם לנועה, הם יותר מדברים בסיסמאות, כמו "הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו וזה מה שחשוב" - אבל הם לא מצליחים להעביר את התחושה שהם מכירים זה את זה מעבר לפגישה מקרית ברחוב.
אני חושב שאם תאריך את הסיפור ותתן יותר פרטים תיווצר יותר הזדהות עם הגיבורים.
[ליצירה]
לא הייתי אומר.
שמואל כינה אותי באחת ההודעות ששלח לי "ימין קיצוני"
רק כדי להסביר מה זה קיצוני - הבעתי הסכמה להחזרת שטחים תמורת שלום.
דרך אגב, מישהו יודע למה ימין הוא קיצוני ושמאל הוא רדיקלי? בחיים לא שמעתי שאומרים שמאל קיצוני או ימין רדיקלי, אני מחפש הסבר לתופעה.
[ליצירה]
זה קצת לא ברור. כלומר - התלבטתי אם אתה בעד הטרנד הזה או לועג לו - ובסוף החלטתי שאתה בעדו, אבל יש כמה שורות שנשמעות מנוסחות בסיסמאות, וגם המילה "טרנד" שבעצם אומרת - "אהבת ישראל? סתם אופנה חולפת." , כך שזה היה נראה אירוני. אולי כדאי לשנות את הניסוחים למשהו יותר משכנע.
[ליצירה]
אני מת על האנשים האלה שעושים בלי סוף השוואות לשואה, וברגע שהשוואה כזו מגיעה מהצד השני של המפה הפוליטית\חברתית וכו' הם מתקוממים.
תשתוק וזהו.
[ליצירה]
[ליצירה]
לא מסכים. על גבול המתעצבן.
כאילו - יש בי אהבה והיא תנצח - אבל אם לא תנצח, אז נזרוק אותה ונתחיל לכסח..
זה לא בוגר.
אני לא מסכים עם התפיסה האידיוטית שארץ ישראל דוחה את כל התורה, ובתוכה את עם ישראל, את "למה תכה רעך", ועוד מצוות רבות שנשכחות בלהט האמונה והכאב.
תגובות