[ליצירה]
אהבתי את הקטע של "הזמנתו של משורר ישראלי לחקירה "ביטחונית" על תוכן שיריו וקיום
מעקב הדוק של השב"כ על פרסומים ספרותיים ופוליטיים מהווים עדות
מפחידה כי ישראל צועדת לקראת הפיכתה למדינת משטרה."
אני חושב שהוא צודק, ושהוא אמור לשמוח על זה, הרי כך ישראל צועדת (אחורה או קדימה, מה זה משנה) היישר לכיוון משטרים נהדרים כמו תקופת השלטון הקומוניסטי ברוסיה, לא?
[ליצירה]
זה יכול להיות בסיס לסיפור טוב, אבל יש משהו לא אמין ולא משכנע בדמויות. אין תחושה של משהו אמיתי בין מנחם לנועה, הם יותר מדברים בסיסמאות, כמו "הוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו וזה מה שחשוב" - אבל הם לא מצליחים להעביר את התחושה שהם מכירים זה את זה מעבר לפגישה מקרית ברחוב.
אני חושב שאם תאריך את הסיפור ותתן יותר פרטים תיווצר יותר הזדהות עם הגיבורים.
[ליצירה]
אני יודע שאני ממש מוגבל, ואולי אפילו סובל מנכות חמורה, אבל אני לא מסוגל לקרוא בעיניים עצומות. (אגב, אם תרצו, גם זו יכולה להיות מטאפורה)
בן שרם היקר:
צר לי, אך בעיני זה לא שיר טוב מדי. לעניות דעתי זה לא שיר בכלל. לפי השורות הארוכות, הסיווג "קטע" היה עשוי להתאים יותר.
מלבד זאת לא הבנתי את הקשר בין 3 השורות האחרונות ובין כל מה שנכתב מעליהן. זה נראה כאילו לא מצאת דרך לסיים אז הוספת אותן.
שלך בכנות,
טל.
[ליצירה]
גם אני. נמאס לי שאידיאלים ותמימות הופכים לכסף.
פרסומת זוועתית נוספת שגורמת לי לבחילה קלה בכל פעם שיש לי את המזל הרע לשמוע אותה, מתחילה במניית הצרות הרבות האופפות אותנו בקול שקט ועצוב ("הלויתנים הנכחדים, האלימות, המלחמות, הניכור האנושי..") קובעת באותו טון עצוב ש"את העולם, אי אפשר לשנות", ואז בקול מתלהב של שדרני פרסומת - "אבל את הבית - כן!!"
ואז אני כבר לא טורח להקשיב לאיזו חברה של ריהוט שייך הקמפיין הציני והדוחה הזה.
[ליצירה]
זה קצת לא ברור. כלומר - התלבטתי אם אתה בעד הטרנד הזה או לועג לו - ובסוף החלטתי שאתה בעדו, אבל יש כמה שורות שנשמעות מנוסחות בסיסמאות, וגם המילה "טרנד" שבעצם אומרת - "אהבת ישראל? סתם אופנה חולפת." , כך שזה היה נראה אירוני. אולי כדאי לשנות את הניסוחים למשהו יותר משכנע.
תגובות