[ליצירה]
לענ"ד הסוף הוא הפואנטה..
תנסו לקרוא את זה ככה:
לא ידעתי אם תאהב את המילים
המקצב, הסגנון, עם או בלי חרוזים,
הוא קצת תינוקי , רדוד, מטופש
(הפסקה. )
מחר אשיר לך שיר חדש
(בקונוטציה מקראית לתהילים,"א-לקים,שיר חדש אשירה לך" - רק בווריאציה ילדותית משהו, שתואמת את האווריה של השיר.חוצמזה שיר חדש, אם אני מבין נכון, הוא מושג הקשור בגאולה. ר' נחמן אומר שבאחרית הימים יתעורר "...שיר חדש בעולם, שיר של נפלאות")
בקיצור, איך שאני מבין את השיר, הוא מודה בחוסר המושלמות שלו, אבל מבקש מהקב"ה שיקבל אותו בכל זאת, ובעז"ה נזכה בקרוב לשיר שיר חדש - שיר ציון.
ואת זה אהבתי מאד. בגלל שהשיר בעצם לא נועד להיות יפה מבחינה ספרותית, קשה לי להעביר ביקורת. אבל הילדותיות שנמשכת לאורך השיר היתה טיפה מוגזמת בשבילי, והבית הראשון כמעט גרם לי לוותר על קריאת כל השאר. אבל הבתים האחרים מצליחים לשמור על חינניות למרות העמדת הפנים של חוסר יכולת להתבטא כראוי, והסוף בעיני מרשים מאד.
כל הכבוד!!
(וואו, זה יצא ארוך. אבל השקעתי..)
[ליצירה]
יש לי חוש הומור דפוק, ולכן אני מתקשה להבין מה מצחיק בלהמציא ארגון חרדי-קיצוני-אנטי-מזרוחניקי. זה נראה לי יותר דומה לסתם טיפוח שנאה, וזה מה שעיצבן אותי.
וכציור, זה דווקא מצויר טוב מאד.
[ליצירה]
136 - אולי, אי אפשר לדעת עם האישורים ..
בשל היות ה 150 כה רחוק
חשתי צורך את תגובתי לדחוק
כדי שיזכה מ. זר - פרחים
(אם המשורר הנכבד סוף סוף יסכים)
לתגובה מעוגלת מספר
כי יש צדק, בסופו של דבר.
(על החריזה הגרועה תאלצו לסלוח
כי באמת שאני מותש ואין לי כוח
לאמץ את מוחי היגע
בנסיונות למצוע חרוז לא-צולע)
וכאן מגיע סיפורי המרגש
(לא ממש, אבל זה מה יש)
ובו יסופר בקצרה
איך הכרתי את אתר צורה.
יום אחד, בשוטטי ברשת
צדה את עיני הודעה נרגשת:
"הכנסו חברים, וצחקו להנאתכם,
שרשור קרוע מזה לא ראיתם מימיכם"
התפתיתי ולחצתי על הקישור
ומצאתי את עצמי בזה השרשור
וכך, בזכותם של כמה מופרעי-חרוזים
הגעתי לזה האתר המקסים
וזה המקום שנראה לי מתאים
להודות בו לשני המשוררים הקרועים
אז מר עמירם, וכן מר פרחים
על זאת ממני תזכו לשבחים
ואין הרבה מילים שמתחרזות עם תודה,
אז זהו.
(אם תרצו.. אין זו אגדה...)
[ליצירה]
לא מסכים. על גבול המתעצבן.
כאילו - יש בי אהבה והיא תנצח - אבל אם לא תנצח, אז נזרוק אותה ונתחיל לכסח..
זה לא בוגר.
אני לא מסכים עם התפיסה האידיוטית שארץ ישראל דוחה את כל התורה, ובתוכה את עם ישראל, את "למה תכה רעך", ועוד מצוות רבות שנשכחות בלהט האמונה והכאב.
[ליצירה]
גם אני. נמאס לי שאידיאלים ותמימות הופכים לכסף.
פרסומת זוועתית נוספת שגורמת לי לבחילה קלה בכל פעם שיש לי את המזל הרע לשמוע אותה, מתחילה במניית הצרות הרבות האופפות אותנו בקול שקט ועצוב ("הלויתנים הנכחדים, האלימות, המלחמות, הניכור האנושי..") קובעת באותו טון עצוב ש"את העולם, אי אפשר לשנות", ואז בקול מתלהב של שדרני פרסומת - "אבל את הבית - כן!!"
ואז אני כבר לא טורח להקשיב לאיזו חברה של ריהוט שייך הקמפיין הציני והדוחה הזה.
תגובות