כבר כשנולדו השניים אמר הרופא להוריהם של לולו ולולה כי הצמד חמד האלו הם לא ילדים נורמלים. "תסביר לנו בשפה שנבין" ביקשו ההורים המודאגים מהרופא שהיה רגיל לפרצופים התוהים שהגיעו מהורים מודאגים. הרופא הלבן הרגיע את צמד ההורים במילים כמו "יהיה בסדר" ו"יש טיפולים לדברים האלו" ללולו נגלו בעיות בקצב הגדילה וההתפתחות, ולולה אובחנה כילדה עם סוג של אוטיזם, כמות הצער שנחתה על ההורים לא הייתה מביישת גם סוכת אבלים. "אין מה לעשות" אמר הבעל לאשתו "הרי לא נשליך את הילדים לפח, כה וכה ייחלנו לילד 15 שנים מייסרות" ואכן כך, אשתו הייתה עוברת מטיפול לטיפול וגם כשחשבו שתפסו את האושר מעבר לפינה הוא התבדה וחמק מידיהם. והיום אחרי 15 שנים של טיפולים והמון תפילות יצא מבטנה זוג ילדים חמודים, בן ובת שלמראית עין נראים נורמלים לחלוטין.אבל כמו שאומרים הרופאים "יש להם בעיות"

ההורים גידלו את לולו ולולה בחסד למרות מצבם הכלכלי האנוש. רצו איתם מפסיכולוג אחד למשנהו, גן מיוחד, הסעה מיוחדת וצעצועים מיוחדים. המילה מיוחד כשלעצמה נשמעת מיוחדת אבל כולם יודעים במה מדובר כשמצרפים את המילה "מיוחד" למילה "ילד". לולה כבר קיבלה קצת גובה אך עדיין הייתה מרביצה לחפצים דוממים ונתקפת בהתפרצויות של צעקות שלעיתים ארכו יותר משלוש שעות. לולו לא גבה הרבה ובגיל שבו הילד כבר מזהה את ההורים ומשוחח איתם על רגל אחת לולו לא תיקשר.

"מה זאת אומרת סוג של נס" שאלו ההורים את הרופאה המחויכת.

"הוא מתקשר, הוא מזהה, הכל נורמלי לחלוטין" ענתה הרופאה להורים ההמומים.

לולו נבחר עם עוד כמה ילדים עם בעיות דומות לפרויקט שכינו אותו בסתר הרופאים "אין מה להפסיד" ואכן אצל שאר הילדים חלה התקדמות ניכרת אך לולו בנוסף על ההתקדמות גם זכה בנס משמח

"מה זאת אומרת סוג של נס?" שאלו ההורים את הרופאה התורנית.

"אפשר לראות בעקבות הבדיקה האחרונה שהילדה בסדר גמור, היא סידרה את הקוביות לפי הצבעים ואפילו הרכיבה פאזל" היא הסבירה להם בתנועות ידיים המומות

ההורים המאושרים קיבלו את החצי השני של ילדיהם. לולו "נהיה נורמלי" בגיל 5 ולולה בגיל 7.

ההורים התרגשו עד דמעות האושר שמילא אותם לא היה מבייש אולם חתונות בשעת חופה.

היום 13 שנים אחרי שלולה קיבלה באופן מפתיע את הנורמליות היא עומדת למשפט עם אחיה לולו על שוד בנק מזוין, סחר בסמים וניסיון לרצח ואני יושב מולם לא מצליח לעלות בראשי שום דרך להוציא אותם מזה. הם בקושי מדברים איתי, את התיק שלהם קראתי משירותי הרווחה. הם לא סומכים על אף אחד ולולו נשבע שאם הוא יפגוש את העולם הוא ירצח אותו כי הוא כ"כ שונא אותו. הביטוי "אלוהים נתן, אלוהים לקח" הלם כ"כ את הסיפור שלהם. כששמעתי על זה צבט לי הלב. בו ביום שחזרו ההורים עם לולה מהרופאים שבישרו לה על הנס שאירע, שמו ההורים את לולו ולולה אצל הסבתא היחידה שנותרה ורצו עם לב טהור לבית-מדרש הקרוב על-מנת לגמול לבורא עולם על הנס הגדול שאירע.

כנראה שלמשאית הגדולה לא היה אכפת, נס לא נס. הוא עלה עליהם ושבק את חייהם בפחות משלוש שניות. כשבאו להודיע לסבתא על המקרה הטראגי היו לולו ולולה בידיה של הסבתא וגם היא שבקה חייה בפחות משלוש שניות מצער ומשברון לב. לולה ולולו ישבו מחובקים בידיה המתות של הסבתא.

לולו ולולה לא עיקלו מאז ועד עכשיו את מות הוריהם, הם עברו מאז עשרות מוסדות, ישנו ברחובות, הידרדרו לסמים, השתקמו, נפלו ופיתחו שנאה כל-כך מובנת וכל-כך יוצרת הזדהות נגד העולם, אבל בכל ימיהם לא נפרדו דרכיהם של לולו ולולה. והיום לפני שיקריאו את גזר הדין אני יעשה כל שביכולתי על מנת להפחית מעונשם ואם מגיע לילדים האלה עוד נס רצוי שיבוא עכשיו.