בין זרועותי החובקות
גופך לאיטו מתפורר
סומק פרחים וכחול עיינות
זכרונות מימים יפים יותר.
חלב ודבש הנוטפים משפתייך
דמך הזורם בעורקי נחלייך
אבנייך ברזל, ונחושת הריִיך
כולם נקברו בחיוורון חולותייך.
אני הולך ואחר בא
ואת לעולם עומדת
מחכה בשתיקה כאובה
בדממה של מולדת נבגדת.
טל בכייך על פנייך
על גופתך הנרמסת
אני רואה את התמיהה בעיניך
הצופות בַּאהבה הנדרסת.
רוצה להיות שוב ילד קטון
לשבת בחיקך השוקט
ולבנות לך ארמון
מחולך הלוהט.
תגובות