אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
מחסירה פעימה
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל...
זה לוקח את אנתרופיה.
פשוט לקרוא ולא להאמין שמישהו יכול לכתוב ככה.
הידיים שלי רועדות עכשיו, כשאני מנסה לנסח תגובה הולמת, כותבת משפט ומוחקת, "לא, זה חסר.. זה לא מצליח להביע.. זה הרבה יותר מזה".
כשאתה מכניס מחשבה לתוך מילה אתה כולא אותה בגבול המצומצם שהמשמעות של המילה מעניקה לה,
אך יש דברים שאין להם גבולות, שהם אינסופיים.
לכתוב לסיפור הזה תגובה במילים זה כמו לנסות לגעת במספר טרנצנדנטלי...
[ליצירה]
אח...
יקירתי, מה שאמרת עכשיו,
הוא כל האמת על עולם היצירה במשפט אחד.
ככה זה.
מתוך היופי שאנו רואים בעצבות-
אנו יוצרים,
אנו כותבים שירים,
אנו מפסלים,
אנו מלחינים.
יש דברים שיכולים לנבוע רק מתוך כאב.
עצוב? אמנם.
אבל נכון.
[ליצירה]
אני כבר מזמן למדתי להנות משירים בלי ממש לבין אותם.
מי אמר שצריך להבין שירים?
אפשר להנות מהמילים, מהצלילים, מכל משפט בפני עצמו, אך לרגע אל תדמה לעצמך שיש בידך הכח להבין את ההקשר המלא בינהם, וגם אם חשבת שהבנת- טעות בידך, ברב המקרים- הבנת מה שרצית להבין.
שירים צריך להרגיש, לנשום, אבל להבין?
יומרני משהו.
ואולי הבעיה היא בי, לא יודעת...
תגובות