"אני שונא את האנשים שנוטלים ממני את בדידותי אך אינם מעניקים לי חברה של אמת".
(מיוחס לניטשה)
יהודית בת עמי
-
יהודיה בת לעם ישראל
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לחוד וביחד אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון. אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים. אפי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו.. מזדהה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד רוב האנשים שנוטלים את בדידותינו אינם מעניקים לנו חברה של אמת,שאם זה היה כן מה היה המיוחד שבחברות אמת? ואולי אני טועה... [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] אני גם. אין מי שיכול להיות במצב כזה ולהישאר אדיש. אין. או שאולי... מרב שהכאב גדול, הוא משאיר אותנו המומים, בוהים באוויר, לא קולטים. מפנה אותך לקרוא את "גדם" של יין בגתו. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק. זהו, ענק. נ.ב. בדיוק היום חברה שלי מספרת לי שהיא צריכה להכין פעילות חברתית בנוגע לימים הנוראים לאיזה בי"ס וכמה נמאס לה מהמשלים הסטנדרטים, וכמה שהכל חד גוני ומשעמם, וממש "לא עושה את זה" לאף תלמידה, אז זהו- אני שולחת אותה לכאן- בריצה. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי תלמדי אותי איך כותבים ככה, אופטימי? [ליצירה]
- [ליצירה] מי אמר שלא מתים מאהבה? אולי אני נאיבית, או סתם אוהבת אשליות רומנטיות, אבל לא מאמינה לבועז שרעבי. האהבה חיה, קיימת, נושמת, ו... אפילו בועטת, לפעמים. מהבעיטות שלה אפשר למות. אמנם המח שלנו ימשיך לשדר אותות חיים, העיניים שלנו יתפקדו, ונמשיך לאכול ולישון, אבל בפנים, בפנים נהיה מתים. גמורים. הרוסים. ללא אהבה, למה לנו חיים? [ליצירה]
- [ליצירה] כשאני מתייאשת ונשברת, וחושבת על בורא עולם, דברים לא מתבהרים לעיתים, לעיתים הם נהיים רק מעורפלים יותר, אני כ"כ לא מבינה אותו... יודעת שאני גם לא אמורה להבין, אבל זה אף פעם לא עוזר לי. אני יושבת איתו לשיחה נוקבת, הוא תמיד יוצא הצודק ואני הכופרת. רק כשאני נרגעת, ומסוגלת לחשוב עם השכל, ולא עם הלב, אני מגלה כמה הייתי קטנונית... אבל רק אחר כך, לא כשאני בפנים. [ליצירה]
- [ליצירה] אם האדם הוא זה שבוחר בכאב זה גם אומר שהוא זה שיכול להחליט על הפסקתו לא? כמה קל לכתוב, כמה קשה לבצע... [ליצירה]
- [ליצירה] עם כזו אמונה, ועם כאלו אנשים שמלווים אותך- אני מאמינה שתחזיק! [ליצירה]
- [ליצירה] כמו תמיד חגיתו'ש... למה היה ברור לי שזה יסתיים ככה? -:) ובכל זאת, למרות שהיה ברור לי, חייכתי את אותו חיוך מופתע, כשהגעתי למשפט האחרון, והתפשטה לי תחושה חמימה כזו בלב, וחשבתי לעצמי איזה כיף שיש כאן אותך לכתוב את התסריטים הנסתרים של כולנו... [ליצירה]
- [ליצירה] אין מה לומר, הצלחת לעשות לי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] סוערה... בתור אחת שאיבדה את אביה בתור ילדה אחרי שנה וחצי של מחלה ולחימה, אני רק יכולה ללחוש לך שאני מבינה, מבינה הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך... לעיתים, כשרוצים להגדיר קטע מגדרים אותו בתור "נוגע ללב", אבל הקטע זה הוא לא סתם נוגע ללב- הוא ממש שולח חץ ומפלח אותו... מהבחינה הזו- הקטע הזה נגע לליבי בצורה הכי עמוקה, והייתי צריכה את זה, כי היה זה פסק זמן עבורי להיזכר באדם ואהבתי, ועודני, ולכאוב כאב של געגוע, שעקב מרוצת החיים ההיסטרית- הרבה זמן לא כאבתי. וסליחה שאני מנצלת את הכאבים שלך בשביל הכאבים שלי... [ליצירה]
תגובות