אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא?
(טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה)
[ליצירה]
סוערה...
בתור אחת שאיבדה את אביה בתור ילדה אחרי שנה וחצי של מחלה ולחימה, אני רק יכולה ללחוש לך שאני מבינה, מבינה הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך...
לעיתים, כשרוצים להגדיר קטע מגדרים אותו בתור "נוגע ללב", אבל הקטע זה הוא לא סתם נוגע ללב- הוא ממש שולח חץ ומפלח אותו...
מהבחינה הזו- הקטע הזה נגע לליבי בצורה הכי עמוקה, והייתי צריכה את זה, כי היה זה פסק זמן עבורי להיזכר באדם ואהבתי, ועודני, ולכאוב כאב של געגוע, שעקב מרוצת החיים ההיסטרית- הרבה זמן לא כאבתי.
וסליחה שאני מנצלת את הכאבים שלך בשביל הכאבים שלי...
[ליצירה]
אני בדיוק תוהה על זה...
לקרוא דברים שנכתבו מתוך כאב יכול להיות מרגש מאד.
לכאוב זה פחות נחמד, אבל זה המחיר שעלינו לשלם בשביל יצירות טובות באמת.
[ליצירה]
מסוג היצירות שאתה קורא אותם ונשאר אחר כך קפוא שעה מול המחשב, לא מסוגל להשתחרר מהיופי.
מנסה להניע איבר איבר, ולחזור לחיים... בלי הצלחה.
והפה שלך נשאר תקוע על "וווואווו".
[ליצירה]
זו גם צורת הסתכלות,
אבל עדיין...
אגב, אני לא יודעת אם התכוונתי להתחייס לכך בתור דבר מאד ביקורתי, הן בסופו של דבר זה טבעי, וכולנו כאלה.
מה שכן,
יש בטבע איזה חוק שאומר שאם אתה רוצה חשיפה ממשהו אחר, עליך לחשוף קודם כל את עצמך. אני מניחה שלזה כיוונת.
תגובות