אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
מאד אהבתי את הכתיבה, פחות את הרעיון, אולי מפני שיצירות בדיוניות לא חביבות עלי (לקח שנה לשכנע אותי לקרוא את הארי פוטר... ), ובכל אופן- עשית את זה טוב.
[ליצירה]
אני, אישית, חושבת שיש מן קטע כזה לכתוב "שירים אבודים", כולנו חשים אבדן, במקום מסוים, ושיר זה אחד הדרכים היותר יפות להביע את תחושות החיסרון שלנו.
אסתר, את כותבת מקסים, עדין ומרגש.
השורה שהכי אהבתי היא: "השמש ייבשה את דמעותי ונטשה אותי ללילה", לא יודעת למה, אולי כי בלילות אני באמת מרגישה איך תחושות הבדידות מתגברות פתאום, והצלחת להביע את זה כ"כ מדויק.
סוערה צדקה כשאמרה לי שאת אחת היוצרות הכי מוכשרות באתר.
[ליצירה]
מחסירה פעימה
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל...
זה לוקח את אנתרופיה.
פשוט לקרוא ולא להאמין שמישהו יכול לכתוב ככה.
הידיים שלי רועדות עכשיו, כשאני מנסה לנסח תגובה הולמת, כותבת משפט ומוחקת, "לא, זה חסר.. זה לא מצליח להביע.. זה הרבה יותר מזה".
כשאתה מכניס מחשבה לתוך מילה אתה כולא אותה בגבול המצומצם שהמשמעות של המילה מעניקה לה,
אך יש דברים שאין להם גבולות, שהם אינסופיים.
לכתוב לסיפור הזה תגובה במילים זה כמו לנסות לגעת במספר טרנצנדנטלי...
תגובות