כאשר אני מתבוננת בכוכבים, אני לוקחת מהם המון דברים, שם במקומם אשר במרומים הם נראים קטנים, רחוקים, אחרים. וכשאני מסתכלת במבט חודר, אני רואה שבלילות הם מאירים אפילו רקיע אפור וקודר. ואז ברואי אותם אני חושבת: הרי זה לא בערך סידרו של עולם? שהקטן הוא גדול והגדול הוא קטן? הרי תמיד לימדו אותי להכיר בקטנות, שמהם אפשר לקחת המון מסקנות. שזה כמו מפתחות של בית או מכונית, שבלעדיהם אין אפשרות ליישם את התוכנית... וכן שהזול הוא יקר והיקר הוא זול, ומה שענק הוא לא באמת גדול. ואז אני מבינה מהו פשר אדם גדול ומיוחד, וזה לא אדם אשר צפונים בו מעלות כסף או עושר במיוחד... אלא סתם אדם פשוט אפילו עני ודל, שנראה קטן אבל נותן מעצמו את המירב והמיטב שיוכל. והמירב זה לא מעות, מטבעות, חליפות, אלא סך הכל כמה מילים טובות. ואם אפשר אז גם טפיחה על השכם או חיוך מאיר פנים... ומתוך כל אותם הדברים הקטנים מתגלים האנשים שבאמת גדולים ושמהם כדאי וצריך להפנים!!!