בס"ד
החיים הם מחלה חשוכת מרפא. אנחנו מתחילים למות מהם ברגע שנולדנו.
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי במיוחד שמתחילים למות מהם........ [ליצירה]
- [ליצירה] נכון נכון מאוד אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] * חכם =) סו. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה פסימי מידי, קודר לטעמי. המרפא ישנו, עבודה ה'. השאלה היא האם תוכל להגיע אליו ולזכות לחיות בו... שהרי התורה היא תורת חיים. [ליצירה]
- [ליצירה] חכם אבל שכחת דבר אחד... שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים... אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו... בהצלחה. חיים יפים. בת מלך... :) [ליצירה]
- [ליצירה] למה?? [ליצירה]
- [ליצירה] נאמר התפילה - פותחת דלתות, הדמעות - בכוחן לפרוץ שערים נעולים, אך השמחה - השמחה בכוחה לשבר את החומות... [ליצירה]
- [ליצירה] יווו.... נפלאותיו של הסוכן האישי! בלי טרחה, בלי עצבים. גם אני הייתי מאוד מאוד רוצה פגיעה אחת בלב שלא ארפא ממנה כל חיי... קראתי את ההקבלה נכון? :):) ..."בעד! בעד!", נשם בכבדות, "הגעתי בזמן?? בעד!!" (נשם כאילו...?) [ליצירה]
- [ליצירה] שורו הביטו וראו שונא היהודים היהודי הרים את ראשו. א. יש קדושה בקרקע: אחרת מתפרק כל הבניין של השמיטה. ב. אני יודע שתצדיק את המחבל. מובן מאליו. ג. "א-ל נקמות ה', א-ל נקמות הופיע, הינשא שופט הארץ" איזה יום מתאים בחרת לך. [ליצירה]
- [ליצירה] ולעיתים: כמה קשה להתיר ייסורי-איסורי-אסורי קשר שכה בקלות נקשר; בכמה כח צריך להרפות לוותר, לבתר, לפטר; בכמה קשיים עולה הקלות השלת הנטלים הנמלים בהם עגנו. הפליגי, עופי, הינשאי... [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! פשוט מדהים. יש מילים. הן בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אסף, תיקנתי. תודה! בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] הרי לא ממש ציפית לראות תגובות בחלק הראשון, נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] יאללה משאל-צורה!!! כל מי שבעד דעתו של רם בן חורין, שיגיב. מי שבעד היצירה - שיגיב! מלאו את חובתכם האזרחית! בנימין [ליצירה]
- [ליצירה] סוסת אור בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות. רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה. בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם: זכור את אשר עשה לך עמלק. אינני מתכוון לשכוח. [ליצירה]
- [ליצירה] שוב... כתוב כל כך יפה... ומה שהכי אהבתי - התקווה. הרי נביאי זעם, בניגוד לנביאי נחמה, לא מבטיחים חורבן. הם מאיימים בו. [ליצירה]
תגובות