חכם אבל שכחת דבר אחד...
שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים...
אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו...
בהצלחה.
חיים יפים.
בת מלך... :)
[ליצירה]
תגובה
פסימי מידי, קודר לטעמי.
המרפא ישנו,
עבודה ה'.
השאלה היא האם תוכל להגיע אליו ולזכות לחיות בו...
שהרי התורה היא תורת חיים.
[ליצירה]
[ליצירה]
חכם אבל שכחת דבר אחד...
שאנחנו בהתחלה צומחים פורחים ועולים ורק אחר כך נובלים ונופלים...
אז בהתחלה אנו חיים מהם ואותם ורק אחר כך בא המוות אחרי שכבר אין טעם להילחם במחלה כי כבר עשינו את כל מה שיכולנו לתת לעולם והיינו צריכים לתת. וזו השליחות שלנו...
בהצלחה.
חיים יפים.
בת מלך... :)
[ליצירה]
סוסת אור
בשבוע שבו הסתיים הגירוש הייתי ביד ושם. הייתי שם בתפקיד, והחזקתי את עצמי בכח. אבל היה שם רגע אחד - התיישבנו לשתי דקות עד שפינת הצפייה תתפנה - אני נושא את עיני, ובדיוק מעל ראשי, ללא שום התראה מוקדמת, תמונתו של אחי הוורשאי, ידיו מונפות מעל ראשו, וטלאי על חזהו. בכיתי, ובכיתי, ובכיתי. עברו חודשים עד שהצלחתי להדחיק את התמונה עמוק מספיק בכדי לשכוח, לחיות.
רק דרך הגירוש התחלתי להבין קצת את השואה.
בסוף הסיור ההוא ראיתי כרזה מונפת, שם ביד-ושם:
זכור את אשר עשה לך עמלק.
אינני מתכוון לשכוח.
תגובות