"היי שלומית, חנן.. שלום.." "נו אז כבר קבעתם תאריך לחתונה?" "עוד חודש בעזרת ה'" "חודש???, איך תתארגנו? ולמה כזה מוקדם??" "אל תדאגי, ה' יעזור אין לנו ברירה.." למה? מי רודף אחריכם??" (מגחכת גיחוך תמוה בעוד השניים נועצים בה מבט קודר..) "אמא שלי בבית חולים והרופאים אומרים שנותרו לה הכי הרבה שלושה חודשים לחיות.." עונה שלומית בעיניים דומעות.. "אה.." (איזה טיפשה, לא יכולת למצוא מילה יותר מנחמת מ"אה.."?) "אז הקדמנו כי אני רוצה את אמא שלי לידי בחתונה שלי" ממשיכה שלומית.. "כמובן, אין כמו אמא" (ממשיכה בטמטום..) "טוב אז רק בשמחות.. אל תדאגו תהיה חתונה יפה ושמחה.." ******************* "הלו אמא? מה שלומך? לאן? לבקר את אמא של שלומית? מה קרה לה? אה.. מסכנה.. בעז"ה יהיה טוב, מסרי ד"ש לחנן.. ******************* "הלו? נו אז איך היה? היא מרגישה יותר טוב? כן, בטח שהיא רוצה להיות בחתונה של הבת שלה, כל אמא רוצה את זה, והיא בטח יותר מהכל.. הרי רק בשביל זה היא נלחמת ומשלמת ביסורים בעד חייה.. אחרת כבר עדיף לה למות ולא לסבול.." "לא נורא.. יהיה טוב. להתראות אמא.." ******************* רינג.. רינג... "הלו?? מי זה?? אמא? מה את עושה ערה בשעה כזאת???" מה? מתי? אלוהים ישמור.. .... איך? איך אדם שעושה הכל ומצפה כלכך לדבר בסוף לא זוכה לו? הא אמא? האם הכאבים אינם מספקים את ה' עד כדי שיקחם גם ביסורים וגם בצער שלא זכו? ומה כבר ביקשה? לעמוד ליד בתה בשעת חופתה? וכי לא ה' הכתיב שמצווה לשמח חתן וכלה? ואיך זאת? עוד לא תגמור חודש אבלות וכבר תינשא? ולזה יקרא שמחה?? האם זה מה שה' רוצה? שכלה תהיה עצובה בשעה שנכנסת תחת שערי השכינה? האמיני לי אמא נכון שנסתרות הן דרכי ה' אבל אפשר להבינן.., וכאן אני כבר לא מבינה כלום.. \ וכי מה הטעם? חודש ישנה משהו לאדון כל יכול? אותו חודש שישנה עולם ומלואו בשביל אותה נערה? ומה יהיה עליהם? הם רצו חתונה שמחה ותכלית כל רצונם הייתה בניית בית בישראל לשם ה', ואף את זאת הוא אינו מוכן לתת? חזרי לישון אמא, כי מי יודע? אולי זה גם לילנו האחרון?... ולנו עוד אין ציפייה, אז מה זה אומר? בשבילנו כבר אבדה התקווה? אין צדק בעולם, אמא.. אין צדק..! שלומית בעת נכנסת כלה לחופתה כל מלאכי שמיים מזילים דמעה ובוכים מאושר, כי קשה זיווג לאלוקים כקריעת ים סוף.. אז לפחות בדבר אחד התחשב בך ה'- שאת לא תבכי לבד..