דויד שלי, שרתם אתמול במסיבה בבית הספר: "רק אותך נאהב אמא את האור שבעולם" אני מקווה שאתה לא מאמין בזה ואם אתה חושב שאני צריכה את המחוות האלו רד מזה, שחרר, כי אני ממש לא. לא יודעת מי כותב את השירים האלה ולמה כל כך לא משכנעים ולא אמיתיים. נכון שבגן חיבקתי אותך כששרת לי "שיר קטן אשירה לך כי אני אוהב אותך" זה היה מרגש. קטן ואמיתי. אבל היום באמת לא מצפה להיות עבורך איזה מטאור. נכון, שכאשר נולדת ונצמדת לשדי, חשבת שאני אלוהים ולא התווכחתי. ידעתי שתוך שנה תבין... ותמשיך לחיות את חייך, במסלול שלך כשאני לצדך, לא מאור גדול, אלא פנס קטן. שתוכל להתבגר ולומר לי בכנות מה אתה מעריך אצלי, מה למדת ממני וגם במה אתה חולק עלי, ומה אתה נודר לא לעשות כמוני לעולם... חיה את חייך, גם אם אני הייתי הצינור, דרכו הגעת לעולם. וגם אם הצינור מנסה להעניק גם תכנים בריאים לחייך. לא מצפה ממך להביט אחורה, אלי, אלא להביט קדימה. וגם אני מביטה אליך, ללמוד ממך. אפילו שאני ה"אמא"