עייפות משתלטת
קוראת לחדילה
קורעת חתיכה
מנפשי
נוברת
ועוכרת
את כל האמת ש
אולי פעם
היתה בי
אם ביטוי
כוחני
חיצוני
גס ודורס ומחוספס
מעלים ומחניק
נח לו
ולי
שלא בא לעולם
ויאוש מהוצאת הכח אל הפועל מרדים את כולי
[ליצירה]
אבל... אבל...
אבל מיגד_!
אתה דיברת על הביקורת המאוד לגיטימית של רן*, ועליה אמרת שהיא ביקורת נודניקית, ואילו רן* דיבר על זה שאמרת שקטנוניות ונודניקיות אולי מאפיינות את דמותו.
קצת קשה להגיד שאתם אמרתם בדיוק את אותו הדבר, לא?
------
ובאמת כתוב קולח, ובאמת רעיון חמוד וביצוע גם, ובאמת ביטויי הניבול הורסים.
[ליצירה]
.
יהי רצון מלפניך
ה' אלוקי
כי מי שם פה לאדם
או מי ישום
שאשכיל
שלא אגיע להתעלמות
שלא אגיע להתאלמות
זככני ושחררני
מכל מיני זוועות וזיקים ואזיקים
לחופש
שאקשיב
כדי שאוכל לדבר
תן בלב מילותיי שישארו
שיזדמנו לְפָנַי במקום המתאים
שיזדמנו לִפְנֵי המקום בתפילה המתאימה
ולו בשביל שאני אבין את עצמי
----
יצירה כואבת
שכתובה יפה
(אחרי שקראתי פתאום מאוד אהבתי את הכותרת)
|אהודות|
[ליצירה]
תודה רבה ששיתפת
ולו בשביל זה היה שווה לפתוח ניק, שאוכל להעלות בו את הקטע הזה.
------
לי באופן אישי קצת קשה לקרוא ולהתחבר לזה עכשיו. זה בא ממקומות שונים כל כך.
ואולי זה מרוב אטימות, אבל עכשיו זה נראה לי סתם - מהשלב של לפני.
שנזכה להרבות אהבה ויראה.
ושוב תודה.
[ליצירה]
טל,
דבר ראשון, יש גם את המגע בינה לבין העני האביון.
דבר שני, זה שיר שבן (או בת) כותב לאמו. ברור שההקשר יהיה האמהיות שבה.
כמו שאוהב כותב לאהובתו שיר אהבה, וכותב על היחסים שבניהם. האם גם שם תתרעמי לאמור: מה זה? אין לה אינדווידואליות ואם הוא לא יהיה היא לא תהיה בכלל.
אין זה כך. זהו פן מסויים.
ובכלל, על כל בן אדם אפשר להסתכל ולתאר באופן ה'אוטיסטי' שלו, על מה שמתחולל בתוכו במנותק מהעולם, תהליכים תוך נפשיים.
ואפשר לתאר את האדם, תיאור לא פחות מלא ומדוייק, על ידי קשריו המרובים עם הסובב.
ועל שיר שביטויו לקוחים כמעט מילה במילה ממשלי, נשמע לי מעט צורם לומר שהוא ממש מעוות.
[ליצירה]
אני
גם חושב שאפשר להגיב על תוכן היצירה, ואם היא יוצרת בי הדהוד של חוסר הסכמה אז אפשר לכתוב את זה.
ובטח ביצירות כמו "במשפט אחד", שקצת קשה להתייחס לפן האומנותי שבהם...
תגובות