יש זוהר של רעננות החיים ההולכים ושוטפים בשצף את דיכדוך הכלום, ונשטפים על ידי הזמן, כגולשים בים במין זריזות והתנועעות מרשימה והרמונית. השלב של ההעמקה לרוב רחוק מאותו זוהר עקב המאמץ וחוסר הזרימה שנדרש בתהליך של חשיפת רובד נוסף בגילויי החיים. אולם לאחר גמר החפירה המאומצת אותו זוהַר רענן ואולי גם קצת נוצץ בחיצוניות (שאינה יכולה לבוא ללא תוך) זוהֵר ביתר גודל ורוחב. כילד שרץ עם הסקטבורד בידו במעלה השביל, שככל שיעלה יותר לאחר מכן יצבור יותר מהירות ועוצמה, וממילא יותר יהנה, וממילא יותר יסתכן. לפעמים עצוב לראות אנשים שהתבגרו ואיבדו אותו. לאחר אותו תהליך ההעמקה. או שחיקה. של התנגשות דיסהרמונית. ואולי כשמגיעים כלכך גבוה רואים שאין צורך לצבור מהירות ועוצמה במורד. שכן אחרי הכל – זה מורד.
אבל לחלוחית מזה כנראה חשוב שיהיה. של הקרנה. בטח ישנו חילוק בין החלק הטוב לבין הלא, אבל כמו שכתבתי – ככל שיותר מהר יותר מסוכן. וקל לאבד שליטה. ועצוב כשאין. אשמח אם מישהו יספר לי איפה אפשר לקנות קצת כזה, כי אני מרגיש שהיכנשהו איבדתי את עצמי, מחוּסר מידע האם אני במורד השביל או יותר מידי גבוה, הנשאב ממני או שמעולם לא היה.       חי תשרי ה'תשסד