עייפות משתלטת
קוראת לחדילה
קורעת חתיכה
מנפשי
נוברת
ועוכרת
את כל האמת ש
אולי פעם
היתה בי
אם ביטוי
כוחני
חיצוני
גס ודורס ומחוספס
מעלים ומחניק
נח לו
ולי
שלא בא לעולם
ויאוש מהוצאת הכח אל הפועל מרדים את כולי
[ליצירה]
טל,
דבר ראשון, יש גם את המגע בינה לבין העני האביון.
דבר שני, זה שיר שבן (או בת) כותב לאמו. ברור שההקשר יהיה האמהיות שבה.
כמו שאוהב כותב לאהובתו שיר אהבה, וכותב על היחסים שבניהם. האם גם שם תתרעמי לאמור: מה זה? אין לה אינדווידואליות ואם הוא לא יהיה היא לא תהיה בכלל.
אין זה כך. זהו פן מסויים.
ובכלל, על כל בן אדם אפשר להסתכל ולתאר באופן ה'אוטיסטי' שלו, על מה שמתחולל בתוכו במנותק מהעולם, תהליכים תוך נפשיים.
ואפשר לתאר את האדם, תיאור לא פחות מלא ומדוייק, על ידי קשריו המרובים עם הסובב.
ועל שיר שביטויו לקוחים כמעט מילה במילה ממשלי, נשמע לי מעט צורם לומר שהוא ממש מעוות.
[ליצירה]
אבל... אבל...
אבל מיגד_!
אתה דיברת על הביקורת המאוד לגיטימית של רן*, ועליה אמרת שהיא ביקורת נודניקית, ואילו רן* דיבר על זה שאמרת שקטנוניות ונודניקיות אולי מאפיינות את דמותו.
קצת קשה להגיד שאתם אמרתם בדיוק את אותו הדבר, לא?
------
ובאמת כתוב קולח, ובאמת רעיון חמוד וביצוע גם, ובאמת ביטויי הניבול הורסים.
[ליצירה]
באמת מעולה.
יצירה יפה, קולחת ואיכותית.
אך, אם יורשה לי, שתי הפסקאות האחרונות יכלו להיות יותר טובות.
וגם מצד האמת - אין מפה הוכחה מהותית לאמונה. שכן כל אדם בעתות משבר נתלה בדברים לא כל כך רציונאלים. אמונות טפלות ותפלות וכאלה, כשאין שום מוצא הוא משהו אחר להתלות בו.
אבל באמת, מצד הטבעיות הישראלית, יש בזה בכל זאת משהו אמיתי, שלא כמו מאמצי שווא בתיפלוּת.
הייתי מצפה בסוף לתובנה טיפה יותר מעמיקה, אם כי, כאמור, גם ככה זה יופי.
[ליצירה]
באמת חבל לי להרוס השתרשרות יפה
שכזאת במשהו כל כך לא חרוזי, אבל כיוון שהיא במילא כבר נשחתה אני מרשה לעצמי:
אסתר, אף אחד לא מניח תפילין רק של רבינו תם.
[ליצירה]
וואו.
(איבחון מהיר של מה שעבר עליך:
פשוט התת מודע שלך הסתער עליך באמצע הלילה.
כאמור:
"ואתה יודע שאם אני אקשיב
לך, יהיו לי בדיוק יומיים ללמוד תורה ברעל עד שהתת מודע שלי יסתער עלי ויחנוק אותי באמצע הלילה".)
אבל מה שהכי הצחיק אותי היה התגובה של ילד.
אתה מוכשר. וזאת יצירה חשובה.
בטח אפשר לתעל אותה לאנשהו.
תגובות