הנה זה שוב… לילה גשום וסוער. ואני רוצח את אלוהים. זה קורה לי מפעם לפעם. כשיש מזג האוויר רע… או לחץ בעבודה, או פיגוע. הפעם השתמשתי במסור חשמלי. מין פלשבק למשחקי מחשב ישנים… כרגיל זה לא משפיע עליו. אתם מכירים- כל יכול, נצחי וכל זה? ניסיתי כבר הכל, תאמינו לי. הטבעתי אותו ביגון, חנקתי אותו באשמה. יכולתי באותה מידה לשפוך לו דלי מים על הראש. הוא חסין לכל הבולשיט הזה. אין לו מצפון או לב או מה שזה לא יהיה שגורם לבני אדם נורמליים להיות פגיעים. ניסיתי לבוז לו. מה הוא בשבילי. חתיכת אפס. סתם ישות. אבל הוא הגיח מכל פינה ניפח שרירים ודפק פוזות. ניסיתי לגרום לו להעלם. הפסקתי להאמין. דמיינתי שהוא לא קיים. חשבתי שמחקתי אותו. אבל הוא בחור משכנע. לא חסר לו ביטחון עצמי. בטח בגלל שהאגו שלו כל-כך גדול. אין מה לעשות, הברנש נימצא בכל מקום. אי אפשר להתחמק ממנו. הפעם פשוט אבדתי עשתונות. לקחתי מסור והתפרעתי. הוצאתי הכול החוצה. "למה אתה עושה לי את זה?!!" צרחתי. ריר ניתז מפי. היה לי דם בעניים. הוורידים התפקעו. וניסרתי. וניסרתי. וניסרתי. ולא נישאר לי כוח . ובסוף הוא רק ניגש אלי, אפילו לא מזיע. שם לי יד על הכתף ולחש "די… תירגע… הכל יהיה בסדר…". "בטח…" מלמלתי בין הדמעות, "לך קל להגיד…" . "סמוך עלי…" הוא אמר, נתן טפיחה אחרונה והלך. אני שונא אתו. כל פעם מחדש. אבל אחרי שהוא עושה את הקטע הזה שלו אם הלחישות אני תמיד נרגע. לפחות עד הגשם הבא...