כנר בחשיכה
עוד אחד .
-
מילא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קודם כל, אני לא רוצה להתלהם, רק להגיב מהירהורי לבי, ו"הכל ברוח טובה". 1."שיחות", "מידות" ו "סיפורים", נכתבו כפי שאמרם רבי נחמן. חיבורים אלו , ןגם ליקוטי מוהר"ן, "עצות, שנכתבו ע"י ר, נתן נחשבים הכתבים הקאנוניים. 2. להתייחס למבנים הלכתיים מופשטים כאומרים משהו על המציאות... זה יותר גרוע מרמבמיסט, זה "בריסקר", וזה כבר בעיה שלך... 3. סבבא. 4. אם אתה רמבמיסט... טוב כל אחד והשריטות שלו. באמת אם מתעקשים לתת לכל דבר הסבר לוגי נשארים בסוג של גשמיות. שוב - כול אחד והמסגרת שהוא בוחר לעצמו- אם אתה מעדיף להיכבל לחוקיים לוגיים, שיהיה לך בכיף. אבל אין סיבה לא להיות אופטימי. גם אחרי תשובת אלוהים לאיוב, גם אחרי התובנה שהאדם לא משנה את העולם- איך אפשר להעביר ככה את החיים? זאת פרשנות לא מוצלחת לאיוב מהסיבה הפשטוה שהיא לא מעניינת. אם אתה לא מסוגל לחיות בתחושה שלמעשים שלך יש משמעות אז למה לחיות? לעזזאל אני שונא לכתוב בקטעים ממוספרים... ההסטוריה כולה ולא רק הדוגמאות הם סיפורו של האדם המחפש להמליך את עצמו על העולם כפי שמבטא המיתוס היווני. היא גם הסיפור של ההכרה בחוסר התכלית של התנועה הזאת. ההתמודדות של הפאגנים ושל המונותאיסתים באמת די דומה. אבל בסופו של דבר האופציה המונותאיסטית כן מחדשת משהו ( לפחות בפן החסידי/ ציוני של היהדות, שהוא אולי די צעיר אבל הי- זה הפן שלי) בכך שהיא אופטימית. יש סיבה לבריאה, יש מטרה לאדם, יש טרקלין בסוף הפרוזדור. יש גאולה. וזה לא הREDEMPTION הנוצרי שמגיע מלמעלה, אלא זה משהו שהאדם יוצר. הגאולה היא לא רק ראיית הדברים כמו שהם, החזרה לעבר. למרות שזה צעד ראשוני וחשוב, וכלל לא פשוט. יש חידוש, יש בריאה ולידה. כל הזוהר מלא ב"זיווגים" שכל עניינם היא ליצור משהו חדש. אמם יש גם ניסוח של "תיקון" ושל "איחוד" אבל זה לא רלבנטי מבחינת התודעה האנושית. אנחנו צריכים לקחת את העולם כמו שקיבלנו אותו ולהפוך אותו למשהו יותר מוצלח.. ותכלס, זה בטח לא המקום בשביל לחפש תהילה, ואני לא סוג הבנאדם שמתזמן את הפעולות שהוא עושה. [ליצירה]
- [ליצירה] קטע קצר ומהודק, מצויין בפני עצמו. אפשר לפתח את זה ליותר, אולי אם דימוי. ברגע שמוסיפים את המילה "כמו" אז דברים מדהיםמים יכולים להתרחש נביש [ליצירה]
- [ליצירה] אהבה (בין השאר) היא היכולת (הבילתירציונלית) להאמין באדם. איזה מין קיום זה אחרת? [ליצירה]
- [ליצירה] הממם... "משוררי השקר ונביאיו," שאני אקח את זה אישית? טוב למה התכוונת כבר גילית בתגובה, אז אין כאן מקום לניתוחים יבשים... לומר שיש כמות סופית שך סגנונות שירה? נשגב מבינתי מה המשמעות אבל קטונתי מלחלוק על מר פרידמן המלומד. אני אישית מוצרא הרבה ממה שדיברת עליו בהרבה מהשירה ה"ישנה" . לפעמים השירה החדשה וישנה- שניהם נחצבו מאותו סלע, שהרי "לא זכינו באור מן ההפקר" וכל מה שכותב אדם מעמקי נפשו, הרי מקורו באינסוף... שנזכה להתאבקות ב "שורות הקטנות השחורות" (אם כי אני אישית מעדיף את האש הלבנה שבין השורות...) ןשבוע טוב נביש [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי ספק שאתה מהווה תקדים הסטורי: מעולם לא קם האדם שמשתמש בביטויים כמו "כפיסי מים" או "בן-אוני" בד בבד עם פלפולים לשוניים כגון "גשמשם". לשון עתיקה כמו השמש מעורבבת ברגשות טריים כמו הגשם. בברכת "הישן יתחדש והחדש יתקדש" ומעט-מזער חציל ידידך, נביש [ליצירה]
- [ליצירה] המשקל הזה באמת מתאים רק לשיר ציני [ליצירה]
- [ליצירה] על "יופיו של יפת באוהלי שם" שמעת? הסצנה היא תנכי"ת, ולא זכור לי שיש בה איזשהו אלמנט נוצרי מופגן (מלבד המיקום), בטח שלא בפרט הקטנטן מתוכו שבו השתמשתי. ואם אפשר להשתמש בשירה נוצרית ומוסלמית בשביל חזנות ולהלחין פסוקים (כפי שנעשה במשך דורות והוכשר ואף עודד ע"י הרב עובדיה) אז למה לא בשביל לצייר פסוק? חוצמזה שהתמונה די מטושטשת, וציינתי את המקור רק בשביל ההגינות, ולא בשביל לשים דגש על המקור. הבעיה היחידה שאולי יש בציור היא האנשה של האל, שגם הנוצרים התנגדו לה, ונראה לי שזה רק רמוז בקושי, ואם לא מציירים פנים או משהו שהוא בברור ציור דמות האל, לא צריכה להיות בעיה. תודה בכל זאת על האכפתיות, ופעם הבאה אשתדל לא להתעצל, ולחפש מקורות יותר ברוח היהדות [ליצירה]
- [ליצירה] קושקש ביד חולמנית באיזה שיעור לא ברור. סרקתי והוספתי קצת צבע בפוטושופ. (זה תגובה, ולא בגוף היצירה כי דברים מפחידים מתרחשים כשמנסים לערוך חזותי) [ליצירה]
- [ליצירה] בן גורין הוא הכינוי העברי להוגה הדעות הנודע מיכה ברדיצ'בסקי. מיכה יוסף בן-גוריון (ברדיצ'בסקי) (1921-1865) , סופר והוגה דעות עברי יליד אוקראינה. קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות, ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. בין יצירותיו הידועות "קלונימוס ונעמי". (ע"פ ויקיפדיה) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, רק רגע! יותר מדי התרחשות בפחות מדי שורות- לאן אתה ממהר בן- אדם? הזכיר לי קצת את הכתיבה של עידו הרטוגזן, אם כי זה הרבה פחות עמוס בפרטים, ויותר אישי. חסר לי המון מידע להבין את זה כסיפור עלילתי אם התחלה אמצע וסוף: איך הסופר נקשר עם הבחורה, למה הוא לא כתב לעצמו בהתחלה, למה הוא חתם על המסמכים, למה היא חייבת לרצוח אותו... במרכז הסיפור האמירה שהוא קשור אליה, ולא רק בגלל המסמכים, האהבה(?) שלו מונעת את המשך היצירתיות שלו כי היא לא מחזירה לו, ולכן זה חייב להגמר בקטרזיס של רצח... קצת מוכר- אבל יופי של פאנצ'ליין. כל ההתחלה חעומת זאת מסחררת מידי, וכל הלוקיישנים העולמיים, וסיפור הרקע אם האפרטהייד- עזוב אותך- למה זה טוב? הוכחת שאתה יודע לתת סיפור- תן לנו סיפור לוקאלי! נביש [ליצירה]
תגובות