הנה הוא יושב מולי חבר ילדות-ואנחנו כבר לא ילדים.
הוא קצין ואני ילדגבעות -אומר פרחים ועליזות והוא קצין רק בימים.
בלילות הוא קליפה גסה של עצב- וריק כמו בקבוקים על המדף בחדרו-
שגם משכורתקבע לא תוכל למלא.
כמו הבקבוק שביננו שדורש שנהפוך הכל-
את השנים והשתיקות והמרחקים שהצטברו.
עולה לראש שאנחנו מחויכים מבחוץ רק כך הוא מספר-
על הקעקועים שמנסים לחדור בבשר.
להכאיב מבחוץ גם לי לא רק פרחים לא-
וגם אלף בקבוקים לא יספרו את זה- שאמור בעצם להיות הפוך-
ובמיוחד היום הוא צריך לשמוח ואני בלב נשבר וזועק-
באיזה יער או גבעה- או בחדרו האפל.
על כתף אחת MADE IN THE IMAGE OF GOD -
וקשה באמת להאמין אבל גם הוא- גם ברגעים המקיאים את הבשר אל החוץ.
וגם אני בבשר שלי- על הכתף השנייה VINI VIDI VICI .
באנו ראינו התרשמנו לקחנו דגימה- או שכטה עד לריאות עד ללב-
אבל הוא נשאר לכבוש- והכיבוש כידוע משחית ומשחית-
את כל מה שיש בפנים- את היכולת להושיט יד ולחבק-
ולראות את חיוכו דרך הזכוכית העכורה- ולהפוך ולהפוך עד שלא נדע-
בין צלם אלוהים לנער מפוחד ומקועקע- זה לא רק הוא זה כולם-
ביער בגבעה בעיר-כולם קליפה עצובה היום- כולם מחפשים אהבה.
תגובות