נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
הרעיון מקסים וכמוהו גם התוכן.
לא התחברתי למבנה, למקצב... לא זרם לי והצטערתי, כי זו יצירה פוטנציאלית להזדהות, עדינות, תום ויופי.
אולי, צריך לדאוג לאחידות, בשורה הראשונה של כל הבתים, להקפיד על המשקלים, על מספר השורות, הייתי ממליצה לערוך שוב היצירה וללטשה- כי היא יפה.
תגובות