נפגשנו לקפה של בוקר,
בינות לעצי הדובדבן.
לבשת את שימלתך הפרחונית,
אני לבשתי לבן.
עם ליטוף הרוח,
ליטפתי אותך גם אני
חיוכך מציץ-צחור כשלג,
כשראשך מתרפק בחזי.
לחשנו את הנצח,
ידענו עד אין סוף
יד ביד לבטח
טיילנו על החוף.
וסוף.
[ליצירה]
הדיוק החד כ"כ באופן מיוחד כ"כ של תיאור דבר... דבר...
דבר חזק כ"כ, רגש עד, שתמיד מפעים ומעצים כל רגש ואירוע הנילווה לו. אח, הגעגוע הקדום, אוייבנו הוותיק שחבר לריקנות ולבדידות - וכך נוצרה אג'נדה כואבת של רגש קדום וטהור.
[ליצירה]
כמובן שלא התכוונתי שתשנה היצירה בהתאם לתגובתי האחרונה, הגבתי בשיר ממני- על בסיס שירך שלך. לא התכוונתי לנסות לשנות אותך ו/או לכפות דעתי. מקווה שלא הבנת אחרת...
העונג שלי...
איה :)
[ליצירה]
ובשירך שכתבת,
ראיתי הכל-
רגש וצבע
לבן וכחול
וניגון מבית אבא
התנגן ועמד
כעננה, כמו פרח
כחופה עשויית בד
המתנפנפת ברוח
ונושאת שיר הלל
על יופי בריאה
ונשגבותו של האל.
[ליצירה]
[ליצירה]
אח, איזה יופי!!!
הצורה, התוכן, הסדר, הבתים-
יצירת אמנות!!!
(וכמה לא מפתיע שהיא פרי עטך)...
תגובות