אריה היה עכבר, עכבר גדול, אבל בכל זאת עכבר. למה אריה אתם שואלים? אני בחרתי לשאול: למה עכבר? "תראה הכל התחיל כשהייתי בן 4" בחרתי לעצור אותו כאן, "מה זאת אומרת? נולדת בן 4? ובכל מקרה אתה עצור!" "על מה ולמה?" שאל אריה. "על הטעיית שוטר בתפקיד" עניתי. "איזה תפקיד" שאל אריה. "תפקיד חיי כמובן, רומאו." "אבל איך הטעיתי אותך" "אמרת: 'תראה, הכל התחיל כשהייתי בן 4', ולא ראיתי כלום!" "ווף ווף" נבח אריה. "אתה רשאי לשכור את שירותיו של עורך דין, כל מה שתגיד ישמש כרעיה נגדך בבית המשפט" "מלאני גריפית" השיב אריה, אז חיתנתי אותם. "תגיד," שאל אריה, "אני יכול לשכור את שירותיו של עורך ידיעות אחרונות במקום עורך דין?" "אני מניח" השבתי. "איפה?" הטריד אריה. "על המדף, אבל אל תיגע בזה" "למה, זה חפץ חשוד?" "כן, אבל הוא בתכנית להגנת עדי מדינה" המשפט גירושים של מלאני גריפית ואריה העכבר היה מסובך, לא ידענו איך לחלק את הילדים. "בית המשפט יקום לכבוד השופטת עוף רע ויין גרטן", הכריז הכרוז. כולם קמו מהמיטות וקיפלו את המצעים. "בוקר טוב לכולם," בירכה השופטת. "כל הילדים יתחלקו לזוגות בן-בת" הכריזה השופטת. השוטרים חילקו לחמניות ושוקו למתמודדים. מירי בוהדנה חלפה בשביל לוודא שתשומת הלב של כולם במלואה. "אנחנו נתחיל במשפט!" הכריזה השופטת. "אני" צעקה השופטת. "נושא" ענה הקהל בקול רם. "רוצה" צעקה השופטת. "נשוא" ענה הקהל בזעקות. "ארוחת בוקר" הוסיפה השופטת. "מושא" ניתח הקהל בקלות. "זולה" הרשתה לעצמה השופטת. "לוואי" פיענח הקהל בקלות. זה היה משפטה של עוף רע ויין גרטן. אחרי זה כולם הלכו הביתה עם ציון מאה בלשון. האמת... גם באוזן היה להם ציון מאה..